הכנסת כלה – חלק א

הסיפור עלה בעבר באתר סליזי, כל הדמויות כמו הסיפור – הן פרי דמיוני

######

"עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, כל חתן וכל כלה"

יצחק גולד רקד והזיע בהמולה שסביבו, עשרות חברים ומשפחה שהגיעו לשמח את הזוג שזה עתה התארס, הם רקדו סביבו ושרו בהתלהבות רבה. הפעם זה הוא, יצחק, חברי הטוב שמתארס עם לא אחרת מאשר הדר שיינפלד.

את יצחק אני מכיר כבר שנים רבות מהישיבה, היינו חברותא וגם ישנו באותו החדר, על כן בצורה טבעית אני גם עתיד להיות עד בחתונתם. כמובן שיצא לי להכיר טוב את הדר דרך יצחק, אך הדר היא לא סתם אחת, כל השנתונים בישיבה שלי ידעו מי זאת וייחלו להשתדך עם עלמת החן אשר יופייה הלך לפניה.

כך גם אני, ככל שהתבגרתי ולמדתי על עצמי יותר, הבנתי שלימוד תורה הוא לא בשבילי, מהר מאוד כבר היה לי סמארטפון ופרופילים בכלים החברתיים שבהמשך נעמוד על טיבם, אך לא בשל כך אני מציין זאת, אלא בכדי לספר כי נשים תמיד משכו את תשומת ליבי ובצורה טבעית תחומי העניין שלי כאחד שמתפרפר סבבו סביב הטכנולוגיה, השכלה וידע כללי נרחב של עולם המערב.

תוך כדי הריקודים פרשתי למזנון לנשנש קצת בורקסים ולפתע שמעתי קול נשי מאחורי "אמא, תכירי את מאיר, הוא לא סתם חבר של יצחק, הוא הבסט פריינד שלו".

הדר עמדה תמירה ויפה בשמלת אירוסיה ליד אמא שלה, שתיהן הביטו בי בחיוך, הבטתי בהדר והמילים נעתקו מפי, בחנתי את פניה היפות, הלחיים הבולטות עם הנמשים המעטרים אותם ואת האף הקטן והחמוד שלה. שפתיים בשרניות וגומות חן בצדדיהן הצליחו להתוות מראה בלתי נשכח.  טבעתי בעיניים הירוקות הצוחקות של הדר, ואז לפתע קלטתי שאני בוהה בה ואני מתעלם מהנאמר לי,

"אמממ שלום גברת שיינפלד, מזל טוב, נעים להכיר" אמרתי לאט מדי ומאוחר מדי,

לאחר מספר מילות נימוס נוספות, נותרתי לבדי עם הדר, לו רק הייתה יודעת על איזה מאורע משותף שלנו אני חושב כעת, מאורע שלא קרה מזמן.

"מי זה הבחור הגבוה שם?"  קטעה אותי הדר באמצע המחשבות על העבר, על רגעים מופלאים של מתח ותשוקה.

"לא שמעתי" צעקתי בקול בגלל שבדיוק התחיל שיר קצבי.

"שאלתי מי זה הבחור הגבוה שם" קראה הדר, מקרבת את פניה לכיוון אוזני, הרגשתי את חום נשיפותיה בין המילים אשר ליטפו את אזני וגרמו לי לרעד קל.

"זה אפרים רוזן, לסדר לך אותו?" קראתי לתוך אוזנה בחזרה.

מביט בפניה מקרוב ומתענג על הידיעה שגם היא חשה בהבל פי על אוזנה.

צחקנו שנינו בקול רם, ראיתי את יצחק קולט אותנו צוחקים ומיד צעד לקראתנו.

"האמת ששרי, חברה שלי שאלה עליו, תבדוק לה?"  שאלה הדר, שוב מצליחה לגרום לי לרעד וצביטה בלב ורצון בלתי נשלט לזנק עליה.

"אני אבדוק!" השבתי בקריאה רמה אל תוך אוזנה, בדיוק כשהמוזיקה השתתקה.

"מה תבדוק?"  יצחק שבדיוק הופיע מאחורי גבה של הדר התערב לנו בשיחה.

"על שרי ואפרים" ענתה הדר.

"אתם רציניים?" שאל יצחק בתמיהה ומיד המשיך "אפרים כבר בפגישה שלישית, אוטוטו וואערט, אתם לא מתכוונים לנסות לשדך גבר מאורס?!" צחק יצחק ואנו מיד הצטרפנו ואמרנו שמזל שלא עשינו פאדיחות.

גבר מאורס, חשבתי לעצמי, אכן לא מתקרבים לגבר מאורס וכעת גם הדר באותו הסטטוס, גם היא נערה מאורסת ואתה חייב להפסיק עם זה, חשבתי לעצמי. מצד שני היצר שלי המשיך להכות בי, הרי היא לא יודעת שזה אתה וחוץ מזה שגם היא לא יודעת שאתה מכיר את "ירקרוקת"

נותרתי לבדי מתלבט ומחבט מה לעשות.

האירוסין הסתיימו וכבר הגעתי הביתה, התקלחתי ונכנסתי לפוך, שלחתי את ידי לסמארטפון ונכנסתי לפייסבוק, לפרופיל הבמה שלי,  על הפיד שלי צצו מספר תגובות לסטטוסים שהעלתי בשבוע האחרון ובכלל בתקופה האחרונה סטטוסים שמכילים סיפורים שכתבתי המבטאים את התשוקה הבוערת בי, את הר הגעש של היצרים הקיימים בי, יצרים מוחבאים שאני מבטא רק דרך סיפורי הזימה.

הבטתי בתגובות של כל מיני ניקים המספרים לי כמה הסיפור הזה הצליח לחרמן אותם, כמה הם רוצים שאמשיך את הסיפור,

"תודה ביינישבלאד, הסיפור הזה ממש הרטיב אותי לגמרי…"

כתבה לי גיטה וייס, עוד אחת מהפרופילים המדומים הרצים בפייס ועוקבים אחרי הסיפורים שלי.

ואז…

בדיוק כשבאתי להתחיל לכתוב פרק חדש…

לפתע קפצה לי הודעה חדשה מ-"ירקרוקת"…

ירקרוקת, לפני קצת יותר משנה הדר החליטה על השם הזה לפרופיל החדש שלה בפייסבוק, כן, כנראה שאפשר לומר שעשתה זאת בגלל משהו שעשיתי,

אני אסביר.

זה התחיל כשנכנסתי לפייסבוק, מנסה עוד כלי חברתי בנוסף להייד פארק המיתולוגי.

פתחתי ניק בשם ביינשבלאד והתחלתי לקבל הצעות חברות, מהר מאוד הפוסטים והסיפורים שלי התמלאו בתגובות, מה ששונה בפייסבוק מבהייד זה שאתה גם יכול להזרים מידע לאנשים אמיתיים בהודעות ולבחור אותם לפי תמונות, אומנם רובם המוחלט יתעלם או יבקש שלא לשלוח לו יותר הודעות, אך לחלק גדול מהקוראים נפתח דרך קריאת ההודעה צוהר לעולם וירטואלי ממכר שלא הכיר וישנם כאלו שלאחר שיעקבו אחרי סיפור או שניים, יאזרו אומץ ויפתחו פרופיל במה גם לעצמם, שיוכלו להתנהל בצורה בלתי מזוהה ומשוחררת.

כך כנראה גם היה עם הדר, מכיוון ובמציאות הכרתי אותה והייתה החלום של כל גבר, רציתי כל כך לפנות אליה, לתקשר איתה ולו רק קצת, הדרך היחידה לפנות אליה מתחת לרדאר הייתה דרך הודעה בפייסבוק מפרופיל הבמה האנונימי שלי. דרך הפרופיל של בייניש שלחתי לה הודעה עם סיפור מאוד מושך, שבתחילתו הוא מותח ורומנטי ולאט לאט הופך ליצרי, מחמם את האווירה עד לרגע בו כבר העיניים נשטפות בתיאורים פיזיים מושכים והגוף מגיב בהתאם.

בנוסף לסיפור גם ציינתי שאני לא מצפה לתגובה ממנה ושלעולם לא אדע אם באמת תקרא את הסיפור (אז שתרגיש בנוח לקרוא אותו), כמו כן הזמנתי אותה להכנס לדף שלי בצורה אנונימית מבלי שאף אחד יידע שנכנסה ולקרוא עוד סיפורים.

אני יודע, לא בכל רגע נתון , אם בכלל, אישה דתיה תסכים לקרוא סיפור מיני. אך מה שהן עושות בדרך כלל זה מרפרפות על ההודעה וסוגרות אותה בבהלה ראשונית מהולה בסקרנות, אל ההודעה הן שוב חוזרות רק כשנחה עליהן רוח משיכה, ברגע שבא להן לספק את היצר בזמן שקט ורגוע וכשיש להן פרטיות, קוראות את זה באוטובוס בחזרה מהעבודה, או לאחר שהילדים נרדמו, או אפילו במיטה בחושך לאחר שהגבר נרדם.

את ירקרוקת פגשתי לראשונה בתגובה מאוד מאופקת שכתבה על סיפור שכתבתי על חייל מילואים בהתנחלות, הגבתי לתגובתה והיא מנגד עשתה לייק לתגובה שלי, שבוע לאחר מכן העלתי סיפור על גבר שבא לעזור לשכנה לתפוס עכבר בלילה, היא הייתה הראשונה להגיב על הסיפור, הפעם היא הייתה פחות מאופקת ואני תוך שניות מספר החלטתי לשלוח הודעה פרטית.

"אני שמח שאהבת"  כתבתי לה מבלי לדעת שזאת הדר, מבלי לדעת שזאת אחת מאלו שפניתי אליהן בהודעה לפרופיל האמיתי שלהן ושניסיתי לעניין אותם בסיפורים שאני כותב.

ירקרוקת השיבה לי הודעה.

"וואו, אתה לא יודע מה שהסיפור הזה עשה לי".

ידעתי שהכל עוד טרי לה מאוד וכי קראה את הסיפור שתי דקות קודם לכן, הרגע הזה בו האישה מוקסמת מסיפור מיני מתובל ביצרים ותשוקות, משפיעה עליה פיזית וידעתי שכעת אני מתכתב עם מישהי שמבוסמת מהיצריות בה שטפתי את ראשה, שכרגע זאת שעה נהדרת לפצוח בקשר וירטואלי בעל מימדים מיניים ודיבור על סקס,

ירקרוקת סיקרנה אותי, הרגשתי את הביישנות שלה מבין האותיות, זה היה נראה לי מאוד אותנטי מה שאף גרם לי להשקיע יותר.

אז לא, לא ניסיתי לבנות כאן קשר רומנטי, גם לא חשבתי לנסות לשדל אותה להיפגש או לדבר בטלפון, כך אני, לא זה שרודף ואם רודפים אחרי בדרך כלל אני נרתע ולכן הסמיילי המתבייש של ירקרוקת מכל מיני אמירות שכתבתי, או לחילופין הצניעות שלה והרצון שלה לשמור על פרטיותה העניקו לי את הידיעה כי מאחורי הפרופיל הוירטואלי עומדת נערה אמיתית כפי שהיא תיארה, שנמצאת בשלבי הדייטים ולא נכנסה לאתר בכדי למצוא משהו מעבר לקריאה וקצת מתח בריא בהודעות.

היינו משוחחים מספר פעמים בשבוע, הייתי מספר על עצמי ועל מה שהוביל אותי לכתוב סיפורים, זה מאוד עניין אותה. היא ציינה מספר פעמים כי יש משהו בסיפורים שלי שמצליח להכניס אותה לדמות ולכמה רגעים לחיות אותה וכי בקריאה היא ממש מרגישה את מה שגיבורת הסיפור חשה.

"אההה, אני מבין שאיפשהו בתת המודע שלך בוערת בך אש קטנה של קשר אסור ורווי בתשוקות ויצרים" כתבתי לה ומיד קיבלתי הודעת סמיילי מתבייש.

"את אומרת שחשת כמוה? גם היית רטובה כמוה?!" שאלתי בחוצפה עם כמה סמיילי של לשון בחוץ.

"כמוה על כל המשתמע מכך" כתבה לי ירקרוקת, מיד לאחר מכן הוסיפה הודעה שחזרה ושנתה אותה בכל שיחותינו, "כמובן שהייתי עושה את זה רק בפנטזיה ולא במציאות, פנטזיה לחוד ומציאות לחוד!".

צודקת.

הפעם ראשונה שדיברה איתי על הגוף שלה וירדנו לפירוט אינטימי עליה הייתה לאחר ששלחתי לה בהודעה סיפור ישן שכתבתי על פייגי החב"דניקית, מיד כשסיימה לקרוא אותו ביקשתי שתתאר לי איך היה.

"היה טוב"…כתבה.

"נו מה!? אני כותב סיפורים באורך הגלות ואת מתקמצנת לי על אותיות?! לא יפה!!" נתתי תחושה של שבירת כלים.

"אוי נו אל תכעס, הסיפור הזה כמו סיפורים אחרים שלך, מוציא ממני את האישה הבוגרת והאמיתית בכל המשתמע מכך" ירקרוקת ניסתה להרגיע אותי.

"איך זה מתבטא פיזית?" שאלתי מיד.

"סמיילי מתבייש" אך מיד אחריו היא הוסיפה "אני רטובה, אמממ…מאוד…"

ניצלתי את רגעי הכנות ופרטתי על מיתרי יצרה כפי שאני יודע, מצליח להבעיר בה את היצר אף יותר, מכניס מילים הנכתבות בתשוקה וגורף ממנה תגובות של חוסר אונים,

לאחר פינג פונג של הודעות שהפך יותר ויותר אמיץ כתבתי לה פיסקה המתארת בדיוק מה הייתי עושה לו הייתי נוכח כעת איתה, המסכנה שכרגע אין מי שיעזור לה להגיע לסיפוק.  תיארתי את התשוקה הבוערת בי וכיצד הייתי נוגע בה, מלטף מנשק ואיך גופה היה מגיב לנגיעותי, מפרט בפרטי פרטים מה שראשה היה חושב ואיך גופה היה מגיב לכל נגיעה באיזור חדש בו מעולם לא נגעו בה, את ההתרגשות שלה מכל פעם שידי יגעו באיזורים מוצנעים יותר, הצמרמורות, גלי החום, תחושת המתיחה של שרירי צוואר הרחם המכין עצמו לקבל פולש שיחדור ויחבור אליו, תיארתי לה כיצד לראשונה שפתי ישקו לשפתיה, נשימותיה וליבה יפעמו בעוצמות, הפשטתי אותה בתיאורי, מדי פעם מוודא שהיא עדיין איתי, מיד הייתה כותבת "אל תעצור…תמשיך".

והמשכתי, מתאר פרט אחרי פרט את תחושות המגע בשדיה החשופים, את מראה הזין שלי המתקרב לכבשן האש שבין רגליה, את כרבולתו המתחככת בשפתי נרתיקה ואז שאלתי "איפה היד שלך?" שאלתי, ומיד נענתי.

"איפה אתה חושב? סמיילי קורץ".

"אז דמייני שהאגודל שלך הוא בזנטי המתוח ושאני מחכך אותו בין שפתי נרתיקך, מורח את הרטיבות הפושה וניגרת ממקדשך, במרכזו העליון של איברך מתנוססת איתן נקודת התורפה שלך, נפוחה, רוטטת מכל מגע זר ואני מיטיב את אחיזתי בשדייך הרעננים ומרפרף את איברי על הנקודה הזאת, נע בסבלנות ומגרד ומרטיט את היצר החבוי בו, מזרים לך צמרמורות עונג, גולש על הרטיבות של מיצי גופך ואת מתמוגגת, גופך זע ללא שליטה, פיך פולט אנחות ייחום".

ואז כשתיארתי לה כי קיימתי איתה סקס, מתאר לה את החדירה אל תוך נקבה הרותח ובמקביל נוגע באיברי העומד תוך כדי שאני בועל אותה במילותי… היא כתבה לי הודעות לא ברורות "אאהההחחח…אאאאאאההה…ככןןן". יודע שאי שם בצד השני היא שוכבת רטובה, עם ידה בין רגליה ועושה עם אצבעותיה בדיוק כפי שהדרכתי אותה, עושה עם ידה כפי שאני מתאר כי איברי עושה בה.

בסוף התיאורים שתקנו, סיימנו את השיחה בנימוס וידעתי שכעת זמן טוב לשחק את הקשה להשגה ובחרתי להיות זה שאומר תודה ושלום, משאיר לה טעם של עוד ונעלם.

יום למחרת התקשר אלי יצחק, הוא סיפר לי שיש לו בשורות טובות, כי הוא נפגש עם מישהי רצינית ושזה מתקדם מצוין ואז הוא סיפר לי מי זאת. נשארתי פעור פה, יצחק הצליח לשים את ידו על הדר שיינפלד? וואו!

"יצחק מזל טובבבב" כל כך שמחתי בשבילו.

יצחק ביקש ממני טובה וכמובן שמיד הסכמתי, "אני רוצה שתבוא הערב לפגוש אותנו, נראה לי שראוי שתקבל את הרושם עלי דרך "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" ואני חושב שקצת לפני שאנחנו מחליטים, אני רוצה שתבוא לפגוש אותנו ושהיא תכיר את הצד הזה שלי עם החברים".

הגעתי לבית הקפה והזוג כבר ישב שם.

"שלום מאיר" אמרו לי הזוג יחדיו.

"שלום שלום, שמחתי מאוד לשמוע שיצחק יוצא איתך, זכית!" אמרתי להדר שהייתה במצב רוח יוצא מהכלל.

הדר שאלה אותי לשלום אחותי וסיפרה לי גם שהיא מכירה ממש טוב את בני הדודים שלי. אומנם יצא לנו לשוחח פה ושם אך זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתה שיחה רצינית ולא סתם שיחה כבדרך אגב.

היה ערב מוצלח וכולנו דיברנו וצחקנו ללא הרף.

איזו חמודה היא, לא רק יפה, גם חכמה, חשבתי לעצמי ומיד יצחק פנה אלי.

"מאיר, תגיד, אתה יכול לסדר לה את ההגדרות מכשיר, הוא כל הזמן עושה לה הודעות שגיאה ואני לא הצלחתי לתקן".

"ברור" אמרתי ומיד הדר הוציאה את הנייד שלה והגישה לי אותו בחיוך.

זה היה מכשיר מתקדם של סמסונג והתחלתי לנסות להבין מה הבעיה, בינתיים יצחק והדר החלו לדבר על תכנונים לעתיד, ואני מקשיב להם ומחייך, פותח בינתיים את היישומים האחרונים הפתוחים, רואה כניסה לאתרי חדשות ואתרי אופנה, סוגר אותם, נכנס גם לאפליקציית הפייסבוק הפתוחה וסוגר גם אותה ואז נכנס לגוגל כרום ורואה מספר עמודים פתוחים, אתרים די רגילים, סוגר גם אותם אחד אחד בכדי שאם אבצע עדכון גירסה, כל האפליקציות יהיו סגורות.

סיימתי עם החלונות הרגילים ואז לפתע קפץ לי חלון נוסף, חלון של "גלישה בסתר".

זקפתי גבה, מופתע מאוד לראות כי הוא פתוח על פייסבוק והרי יש לה אפליקציה, עלו לי מספר שאלות לראש ובמקביל הדופק שלי הפך מהיר מרגע לרגע.

הבטתי לעבר הזוג לראות שאינם בוחנים מה אני עושה וברעד קל נכנסתי לעמוד הפייסבוק הפתוח.

הלסת התחתונה שלי נשמטה, נכנסתי לדף הפרופיל הפתוח וראיתי את שמה ותמונתה של…ירקרוקת.

סגרתי את כל היישומים במהירות, מוודא שהדר לא מבינה איפה גלשתי לפני רגע, נכנס להגדרות מכשיר ומבצע עדכון תוכנה, לאחר מספר דקות הדר כבר בדקה את המכשיר לאחר העדכון וצייצה תוך שלא הרימה את מבטה מהמכשיר "איזה כיףףף, יאוו אין כמוך!"

מיד לאחר מכן היא הרימה את עיניה הירוקות בהירות מהמכשיר והביטה בי במבט אסיר תודה.

"את עוד תכירי את מאיר, יש לו ידיים טובות" אמר יצחק בגאווה חברית.

"אני אזכור להשתמש בזה" אמרה הדר וחייכה אלי, מבלבלת אותי ביופיה ולאור דבריה מיד בראשי הקודח עפו מחשבות, פנטזיה על הדר היפה שוכבת על מיטה, אני יושב לצידה והידיים הטובות שלי, האחת ממששת את שדה והשניה מכניסה ומוציאה אצבע בקצב מנקב תענוגותיה, אגודלי מגרה את דגדגנה הנפוח, אכן "משתמשת בידי הטובות" חייכתי ובמרכז מכנסי החלה צומחת זקפה.

בהמשך הערב לאחר שנפרדתי מהזוג שלחתי לירקרוקת הודעה "יש לי סיפור נהדר שאת חייבת לקרוא, כמובן שתקראי רק כשיש לך זמן ופרטיות, חבל לך לאבד פוטנציאל כזה של עונג מקריאה באיזור מתוח".

רק אחרי כעשרים דקות היא חזרה אלי, נשמעת שמחה מאוד, מאושרת, מספרת לי על ערב מהנה שעובר עליה ובסוף ההודעה כתבה "שובב שכמוך, מנסה לפתות אותי עם עוד סיפור כזה ולנצל אותי מינית?! סמיילי קורץ"

"ואני עוד חשבתי שאני זה שנוצלתי אתמול" השבתי עם סמיילי צוחק.

הדר מיד השיבה לי "מה שתגיד, טוב אני לא יכולה כרגע להמשיך להתכתב, אגיע הביתה ואקרא את הסיפור".

"המשך ערב נעים פרינסיפצה (נסיכה באיטלקית)" שלחתי לה הודעה בחיוך.

"לילה טוב" היא נפרדה ממני סופית.

באותו הערב כבר לא יצרה איתי קשר, היה לה ערב מיוחד עם ארוסה לעתיד, זאת ידעתי מיצחק ביום למחרת.

בערב שלמחרת בשעה 23:00 קיבלתי הודעה מירקרוקת.

"סליחה שלא חזרתי אלייך אתמול, כפי שציינתי היה לי ערב מיוחד"

"אני שמח לשמוע" כתבתי בקצרה ובחוסר סבלנות אופייני.

"אתה כועס עלי?" שאלה אותי ירקרוקת.

"לא, לא כועס" השבתי.

"אז למה אתה נשמע כבוי?" שוב שאלה.

"מה זה ירקרוקת? למה בחרת דווקא בשם הזה? ומה את מחפשת כאן באמת בוירטואליה?" הטחתי בה מספר שאלות, מנצל את הרצון שלה להתפייס.

היא כתבה לי, "אמממ, האמת שירקרוקת קסם לי כפשוטו, אסתר המלכה".

"אז את יפה?" קרצתי לה

"או…סוף סוף חזרת לעצמך, אמממ כן, כך אומרים" השיבה לי ירקרוקת, הנהנתי בהסכמה, צנועה הבחורה, חייכתי לעצמי.

"נשמע מזקיף" עניתי בהתלוצצות ולאחר מכן קיבלתי תשובה מתלוצצת משל עצמה כי "אל תבנה לי פונה על זקיפויות, לא ייצא לך להשתמש בהן בכל הקשור לכאן".

"דווקא לפני כמה ימים כן השתמשתי בה, זוכרת? פיתיתי אותך וניצלתי אותך מינית עם זקפתי" יריתי את הנושא, מחמם את האווירה.

"פושע, יש לי כאן מספיק חומר להכניס אותך לכלא על הטרדה מינית" צחקה לי ירקרוקת בתגובה.

"אמממ, ממש מאכזב, רק על הטרדה מינית?? לא הייתה גם איזו בעילה או מעשה סדום?! חחחחח" שאלתי עם הרבה סמיילים נקרעים מצחוק.

"סמיילי מתבייש, אני מודה שהיה מיוחד, נראה לי שבאמת יהיה חבל לאבד אותך, אז אם תהיה ילד טוב אני כרגע אשמור את המידע הזה לעצמי ובעצם, אתה חייב לי סיפור, יותר נכון הבטחת סיפור, סמיילי מתחנן".

"אני שולח לך אותו בדקות הקרובות, חבל שאין סמיילי חרמן" עניתי ומיד לאחר מכן ירקרוקת השיבה "חחחחחח"…

כיף איתה, עם הדר, חשבתי לעצמי תוך כדי שאני עושה העתק הדבק של סיפור על גל גדות שכתבתי לפני מספר שנים.

את המשך הערב שוב בילינו ביחד לאחר שסיימה לקרוא את הסיפור, גם הפעם היא לא אכזבה.

לעתים צצו בי נקיפות מצפון, בכל זאת אני מתכתב על מין עם מישהי שיוצאת עם חברי הטוב, הרגשתי רע עם עצמי אך הפיתוי היה גדול.

המשכנו להתכתב, היחסים ממש התחממו אך כנראה שלכל דבר טוב יש סוף, כפי שהתחלתי לספר קודם לכן, לאחר מסיבת האירוסין, כשחזרתי הביתה וכשבאתי לכתוב פרק נוסף בסיפור שלי, לפתע ראיתי הודעה מירקרוקת.

פתחתי את ההודעה וקראתי את מילות הפרידה שלה:

"היי בייניש, אני כותבת את ההודעה הזאת בלב כבד, אני נפרדת ממך לשלום, היום בערב הייתה מסיבת האירוסין שלי ומעתה והלאה אני לא רואה לנכון להמשיך את ההתכתבות הזאת, אני מקווה שאתה מבין אותי,

ירקרוקת".

ההודעה של הדר לא הפתיעה אותי כלל, התחלתי לכתוב לה בחזרה, דבר ראשון לאחל לה מזל טוב, אך בעיקר גם כדי לנסות לשכנע אותה שלא להפסיק את הקשר, יש לי את הביטחון הזה ביכולותיי לשמר קשרים, ניסיון מוכח. אפילו רבות מאותן נשים שמביעות רצון להתנתק מוצאות עצמן עמוק יותר בתוך ההתכתבויות, במצבים שלפני כן לא היו מאמינות על עצמן שיגיעו אליהם.

תוך כדי שאני מנסח הודעה שקשה לסרב לה עלו לי מספר תהיות בראש.

הרי הכללים בשימור אומרים שחובה להבין את רצונותיו של האחר, להבין מה הביא אותו לעשות מעשה וללא ספק מדובר במקרה קלאסי של מישהי שרוצה להתחיל חיי זוגיות ונשואין בריאים וללא כל מיני קשרים לא ראויים בצידם, כמו כן, החשש שאולי משהו יתגלה לבן הזוג והחשש שהדבר יפגע בזוגיות, כלומר מעתה יש לה מה להפסיד והדבר האחרון הוא שכאדם דתי בכל זאת יש פער בין קשר וירטואלי מיני כרווקה לבין קשר וירטואלי מיני מחוץ לנישואין, כך שגם מצפון דתי נוקף כאן.

אם מבינים את כל הנ"ל, זה כבר חצי דרך לשימור.

התרופה הטובה ביותר בכדי לשמר, זה דבר ראשון להסכים עם דעותיה ותחושותיה והכי חשוב זה רכיב הזמן, צריך לתת לזמן לעשות את שלו. חסרי סבלנות שילחצו ישר, יכניסו את הקשר למצב "אל חזור", כשבתגובה ללחץ הצד השני מרים מגינים ודורש להתנתק בכח, ככל שתלחץ יותר גם תזיק יותר,

אז תוך כדי שאני מעבד בראשי את כל הנתונים של המשוואה התמקדתי לרגע ברצון של הדר להתחיל חיים נקיים עם יצחק חברי, ללא קשרים מהצד. פאק, זה לא כמו שאר המקרים בוירטואליה, כאן מדובר בארוסתו של יצחק!

המצפון החל לכרסם בי, הרי לא מתעסקים עם מאורסים, היא כבר תפוסה ולא סתם תפוסה, היא עם החבר הכי טוב שלי, אם יש לי קצת מוסר והגינות, עלי לוותר.

"טמבל" אמרתי לעצמי ומיד מחקתי את כל המלל שמנסה להשיב אותה לקשר התאוותני הזה, השארתי רק "מזל טוב ונתראה בשמחות" צירפתי סמיילי אחד קורץ ושני בוכה.

החתונה של הדר ויצחק נקבעה להתקיים קצת אחרי לג בעומר. יצחק נפגש עם מדריך חתנים שלא הייתי מתקרב אליו, השמועות סביבו על הסגפנות שלו וכל מיני הלכות מחמירות וסייגים שהחתנים לומדים ממנו, היה נשמע לי כמו מתכון בטוח ללימוד חתנים מהצד הכי אדיוטי, להפוך את עצמך לחסר יכולת להנות מחיי האישות. מסכנה הדר חשבתי לעצמי, בחורה שכל כך מתחברת לצד הנשי שלה ותאלץ לעשות מאמץ גדול כדי להזיז את יצחק מהקבעון שיאחוז בו.

אחרי כמעט חודש קצת חזרתי לשליטה בכל הקשור להדר, מה גם שסיפור חדש שכתבתי הפך להיות אחד הטובים ביותר שלי ובצידו קיבלתי שכר רב של הודעות פרטיות מהרבה נשים שהעסיקו אותי.

ירקרוקת המשיכה להיות פעילה בפייסבוק אך לא הגיבה לסיפורים שלי להוציא לייק אחד שעשתה על סיפור "חייב איניש לבסומי" שכתבתי וגם על הסיפור החדש שהעלתי, ההדממה נשמרה.

עברו עוד כמה שבועות ואז ראיתי את הדר לראשונה מאז האירוסין, זה היה כמה ימים לפני פסח, הלכנו כמה חברים לעמותה שאורזת קרטונים עם מצרכי מזון למשפחות נזקקות, גם הדר הגיעה ביחד עם יצחק. כמובן שמכל החברים, איתי הדר דיברה הכי הרבה, כבר נוצר בינינו איזה קשר ידידותי מאוד, היא הרגישה חופשיה איתי ואני חשבתי עד כמה זה מצחיק שגם בוירטואליה היה לה נעים איתי.

היא עמדה ממש לידי, שנינו מכניסים לאותו קרטון מספר מצרכים קבוע וממוספר, מה שלעיתים יצר מגע בכתפיים, מותניים, ידיים ובכל פעם שהיא התכופפה להרים מצרך כלשהו מקרטון שעל הרצפה, הבטתי בישבן האלוקי המחוטב הזה שלה שניצב מתוח ממש מולי, מחכה לי שאתנפל עליו, מביט ומבחין בקווי התחתונים שלה הנמתחים בהתכופפויות, השתדלתי להשתלט על עצמי ולא להכנס למצבים לא נעימים של אוהלים מתנוססים בין הרגליים.

הזמן המשיך לעבור מהר וכבר נותרו שבועיים בלבד לחתונה, יצחק צילצל אלי בבוקר וביקש ממני טובה.

"תוכל להביא למשפחת שיינפלד חבילה מהבית שלי? זה דחוף ואני נמצא עם כל המשפחה שלי בצפון, הם פשוט חייבים את החבילה הזאת. לשכנים דלת ממול יש את המפתח לדירה שלנו ואני אודיע להם שאתה תגיע, כמובן רק אם תוכל".

הסכמתי ולאחר שעה כבר הייתי עם החבילה ביד בדרך לבית משפחת שיינפלד.

"יש מישהו בבית שיינפלד?" שלחתי הודעה ליצחק.

"הדר אמורה להיות בבית כרגע" הוא ענה לי. הידיעה שאפגוש בהדר הצליחה להזרים בי כוחות, לפתע הלכתי מהר יותר, בידי אחזתי חבילה כבדה, שפתאום הפכה לי לקלה.

דפקתי בדלת, לאחר מספר שניות הדר פתחה בחיוך האופייני לה, עם גומות החן המקסימות שלה והעיניים הבהירות המנצנצות שלה.

"היי מאיר, בוא תכנס, תשתה משהו? ממש תודה!!" אמרה לי הדר בקול הנשי המלטף שלה.

"משהו קר, תודה" עניתי, הבטתי בה, אישה בשלה ויפה, בעלת חזה זקוף ועומד, צוואר ארוך המגלה את הזוויות היפות של עצם הבריח ועד החיבור לסנטר.

"אתה חייב להפסיק עם זה" הכרחתי את עצמי להפסיק לחשוב עליה מחשבות כאלה כשהדר כאילו קראה את מבטי מחייכת לעצמה בביישנות.

"איך מתקדמות ההכנות לחתונה?" שאלתי כשהדר חזרה מהמטבח עם כוס גזוז קרה.

"האמת, שהכל סגור חוץ ממשהו שההורים שלי צריכים היום לשלוח בדחיפות וזאת החבילה הזאת" הדר השיבה והיה ניכר כי היא מתלבטת האם להוסיף עוד דבר מה, אחרי שתי שניות היא פתחה את פיה שוב "מאיר, תגיד, אתה מכיר את מדריך החתנים של יצחק?"

"כן" עניתי ומיד התבקשתי על ידי הדר לציין מה אני חושב עליו, הסברתי לה כי הוא נתפס כמחמיר מאוד, שאני לא הייתי הולך אליו. הדר סיפרה לי שהיא שמעה על זה ושזה מאוד מטריד אותה, שהיא דיברה על זה עם יצחק והוא לא מוכן להחליף אותו.

המשכנו לדבר על הנושא, הדר ציינה שגם מדריכת הכלות שלה לא בדיוק באותו הראש כמוה, אך אמא שלה מכריחה אותה ללכת אליה.

לא שמתי לב לזמן, ישבנו בסלון ביתם כבר מעל חצי שעה, מדברים שיחת נפש, הבטתי בה מדברת, מביעה את דעותיה, רגשותיה ואני, לא נותר לי אלא להיות מוקסם.

מבט מהיר לשעון גרם לי לחזור למציאות "הדר, היה לי מאוד נעים לדבר, אך אני חייב לרוץ" אמרתי לה כשסיימה לדבר על הלימודים שהתחילה השנה.

הדר מיד השיבה לי "חחחח נפלתי עליך אה? אבל תודה על ההקשבה" היא המשיכה לצחוק.

"הדר, כאשתו לעתיד של יצחק, אני תמיד שמח להיות כאן בשבילכם" השבתי לה ומיד בחנתי את תגובתה לאמירתי, אין ספק שזה מבט וחיוך החושב שאני חמוד.

נפרדנו.

הלכתי לסופר לקנות מספר מצרכים לבקשתה של אמא שלי וכשיצאתי הופתעתי לראות הודעה חדשה מלא אחרת מאשר, ירקרוקת.

"שלום בייניש,

אני יודעת שכעת אני לא עומדת במילה שלי, התלבטתי הרבה אם לכתוב לך ושוב לחדש את הקשר, אני עדיין לא משוכנעת שזה הדבר הכי טוב, אך יושבת לי אבן על הלב ורציתי לשמוע את דעתך ואולי אפילו שתצליח להחזיר לי את הציפייה הזאת לבאות, שממש דעכה לי לאחרונה (אני תיכף אסביר לך למה אני מתכוונת ולמה אני מעלה את זה). אין יותר מדי עם מי לדבר על נושאים אלו בחברה שלנו וחוץ מזה שבאמת אתה חסר לי".

הבטתי בחיוך בתחילת ההודעה והמשכתי לקרוא את שכתבה לי הדר.

"תשמע, אני נמצאת בבעיה ואני לא יודעת איך לפתור אותה. הארוס שלי הולך למדריך חתנים מחמיר מאוד עם כל המשתמע מכך בחיי האישות, גם מדריכת הכלות שלי בראש הזה, הכל אצלה תאורטי וללא שום הדרכה מעשית ונראה לי שההדרכות שאנו מקבלים הם מתכון בעייתי מאוד ליחסים. אני יכולה לומר לזכותך שאם לא היו לי הסיפורים שלך, הייתי נמצאת באפלה, הייתי מגיעה לא מוכנה לנשואים, מדריכת הכלות הזאת ממש לא עונה על הצרכים. בזכות התחושות שזכיתי להכיר וחשתי כשקראתי אותך נראה לי שאני יודעת איך זה אמור להרגיש, מכירה קצת כיצד הגוף הנשי צריך לעבוד. אבל כעת אני חשה שהכל דועך לי, הציפייה, הלהט לאתה יודע מה, סמיילי מתבייש.

אולי זה מתח ולחץ, אולי אכזבה, מה שבטוח שהמצב לא נסבל מבחינתי. לארוס שלי אני מאוד דואגת. מרגישה שבמצב הזה הוא יגיע לא מוכן, לפחות לא מוכן למה שאני מצפה, אני מאוד חוששת מפער כזה. אוף.

לו רק היה יכול לקרוא את הסיפורים שלך, אני בטוחה שהיה לומד הרבה. טוב, זה ישב לי על הלב, פרקתי כעת תורך, סמייל קורץ".

כך הסתיימה הודעתה של הדר, אין לי כל צל של ספק שהיא צודקת, מי כמוני מכיר את התמימות הנסוכה ביצחק? מצד שני, בחיים הוא לא יסכים לקרוא את הסיפורים שלי.

התחלתי לנסח להדר תשובה, בה הדגשתי שמכיוון והיא מבחינה בפער ביניהם ובדיסאינפורמציה של הארוס שלה היא צריכה לבנות את עצמה חזק יותר, להוביל, להוליך, לכבוש, לנווט. הכל תלוי בה, היא צריכה לדאוג לעצמה ולמשוך אותו אחריה ובכדי להגיע למעמד הזה, חשוב מאוד שהיא תעצים את הנשיות שלה.

"אני חושבת שאתה צודק, אך איך אני עושה את זה?"

שאלה הדר.

"כמו שציינת, מאז שהתנתקת הציפייה ליחסים ירדה לך, האש שלך גוססת ואת צריכה להצית אותה מחדש. אם תבקשי יפה, אני מוכן לעזור" כתבתי לה תשובה כברורה מאליה.

"תחמן אחד, כל זה כדי שוב לנצל אותי מינית? חחח" צחקה הדר.

"זאת עסקת win win, את גם מכינה עצמך טוב לנישואין ויחסי האישות (מה שמדריכת הכלות לא עושה) וגם נהנית על הדרך סמיילי קורץ, סמיילי עם לשון בחוץ".

הייתי גאה בעצמי, אכן היה משתלם להתאפק, לתת לזמן לעשות את שלו, הפערים שהיו בראשה של הדר צומצמו והסיבות להתנתקות שלה כעת קיבלו תשובה מושכלת המצליחה לשים אותם בצד.

באותו הערב קיימתי עם הדר את הסייבר סקס הטוב ביותר שהיה לי.

זה היה כל כך טוב אך מאוד מעייף שקרסתי, המתח המיני היה לוהט, המילים שצפו וגעשו והתיאורים שרשמנו בעת הסייבר היו מטריפים.

נרדמתי עם הפון ביד, מותש אחרי גמירה אדירה שהרבה זמן לא זכרתי כמוה.

חלמתי חלום, בחלומי הדר הופיעה לובשת שמלת כלה, האיפור שלה היה מקסים, התסרוקת מסוגננת והיופי שלה, אכן אסתר המלכה.

היא נכנסה לחדר בו הייתי וסגרה את הדלת, מיד גם נעלה את הבריח. הבטתי בה מחייכת את חיוכה השופע, מגלה את שיניה הצחורות מבין שפתיה הזוהרות בליפ גלוס נוצץ וגומות החן שלה מעניקים לה מראה חסר מעצורים, הבטתי בחזה שלה הנתון בתוך המחוך, עולה ויורד בהתרגשות. היא הייתה נראית לי כל כך מציאותית, הייתי מרוגש, הדר צעדה אלי ונעמדה מולי…קמתי לקראתה ומיד כשנעמדתי לידה נצמדנו וצללנו להתבוללות שפתיים. המשכנו להתנשק והנשיקה הפכה לוהטת, התסרוקת כבר נהרסה, כך גם האיפור, שלחתי את ידי ומיששתי את החזה המטריף שלה, אך לא הייתה לי כל דרך להשחיל ידי לתוך שמלת הכלה, כמו מסך ברזל.

סובבתי את הדר, והיא התכופפה על הספה, זוקפת את אחוריה אלי. הרמתי את שולי שמלתה מלמטה למעלה, חושף רגליים ארוכות וחלקות ובסופן תחתון צחור. אחזתי בתחתון ומשכתי אותו, עיניה המהפנטות של הדר הביטו בי תוך כדי שאני חושף את ישבנה ואיבריה, פתחתי את רוכסן מכנסי והוצאתי את איברי החוצה, ליטפתי קלות את הדר במקור תענוגותיה וגיליתי אותו רטוב ומוכן, הלב שלי דפק כמו מסוק, העמדתי את איברי בכניסה לפתחה, זה היה לי כל כך מציאותי, חשתי את הרוק היורד בגרוני, את מצמוץ העיניים, את הנשימה העצורה וההתרגשות בדיוק ברגע שהרגשתי את החום והלחות של הכוס הרותח שלה על פטרית המוט שלי.

ואז…ברגע בו עמדתי להניף את אגני קדימה ולחדור למקדשה, שמענו דפיקות חזקות בדלת….!!

הלב שלי פירפר בעוצמה אדירה והתעוררתי בבהלה מהחלום.

ישבתי במיטתי עוד דקות ארוכות, נסער, מרוגש, הלב שלי המשיך לדפוק בחוזקה ובמהירות עצומה.

קמתי בבוקר, מרגיש אף עייף יותר מאשר חשתי לפני שהלכתי לישון, הזיכרונות של הערב והלילה לא משו מראשי כל היום, לא הצלחתי להתרכז בדבר אלא רק בהדר.

כתבתי להדר הודעה:

"פרינסיפצה, בוקר טוב.

אני רוצה להתוודות, אני ממש אוהב את החדות שבך, את האינטליגנציה המטפטפת אל בין מילותייך, את השמחה, את הבערה הפנימית הזאת הממלאת אותך ואת המתכתב איתך, תודה על ערב מיוחד.

על החתום- מ' ".

אחרי כחצי שעה הדר השיבה לי הודעה מתגלגלת מצחוק בה כתבה שאני נשמע מאוהב, קרצה לי פעם או פעמיים בסמיילי תוך כדי ירידות קטנות. היא המשיכה וכתבה לי.

"אני חייבת גם אני להתוודות כי פתחתי את הפרופיל הזה בגלל הסיפורים שלך, כבר בפעם הראשונה שקראתי אותך, התמלאתי בתחושות שלא הכרתי, זה קצת היה לי מוזר לקרוא נושאים כאלו אך מהר מאוד התרגלתי לזה והפכתי לעוקבת נלהבת שלך, בכל פעם שאני קוראת סיפור שלך או מתכתבת איתך אני ממש מרגישה את הנשיות שלי בשיאה, אני ממש אוהבת את זה, כאילו אני מחברת למישהי שקצת חבויה, אך מקבלת ביטוי איתך.

איך זה בא לידי ביטוי אתה בטח שואל?

זה משפיע עלי פיזית, גורם לי לעוצמות תשוקה ומשיכה.

אני יודעת שלאחר שאנשא, בעלי יהיה חייב לך תודה ענקית כי בכל פעם שאהיה איתו אחרי שאקרא סיפור שלך, הוא יקבל אותי על מגש מוכנה ומזומנה לכל אשר יחפץ. אני פשוט הופכת בלתי נשלטת למוצא כתבייך ומילותיך. וואו אתה לא יודע עד כמה".

ולבסוף חתמה ב " קטעים, אז השם שלך מתחיל במ'??….. ממממממ ממש מסקרן.

מ, אני אוהבת שאתה קורא לי פרינסיפצה.

יום טוב."

ממזר היצחק הזה, הוא שם את ידו על האישה המושלמת, חשתי לראשונה תחושה חמוצה כשהבנתי שעוד מספר ימים הדר כבר תהיה נשואה לו, הפסד אדיר בשביל מי שחש את האינטליגנציה שלה, דיבר איתה שיחות נפש, נאלם דום בכל פעם שפגש בה ובחן את תווי פניה היפים וכמי שחושיו מתחדדים גם כשהופיעה בחלומותיו בלילה.

בצהרים נפגשתי עם יצחק לאכול ארוחת צהרים, רק כשסיפר לי עד כמה הוא נרגש מהחתונה ושעוד כמה ימים הם כבר יצטרכו להיפרד לשבוע שלפני החתונה, סיפר עד כמה שהוא מרגיש אליה רגשות, רק אז נגעלתי מעצמי, שוב מתאפס על המעשים הקלוקלים שלי וגמלתי בלבי להפסיק להתעסק עם ארוסתו בכל דרך שהיא. מגעיל אחד, עוד כמה ימים אתה תהיה בחתונה שלהם ותזמום עליה? גועל נפש.

אני חייב לפצות את יצחק, זה לא מגיע לו היחס הזה.

"יצחק, אני…אני אשמח ללוות אותך ביום שלפני החופה, נלך לטבול ביחד, אדאג לכל הסידורים מסביב וכמובן שאסיע אותך עם הרכב של אבא שלי, הוא בחו"ל כל שבוע הבא. מה אתה אומר?"

"וואו, תודה מאיר, אני ממש אשמח., האמת בדיוק באתי להציע לך הצעה".

"שווה פרוטה?"

שאל הרב המחתן אותי ואת יוסף העד השני.

שנינו הנהנו, קצת מובכים להיות מתחת לחופה עם כל משפחת גולד ושיינפלד.

זאת הייתה ההצעה שבאותה ארוחת צהרים הציע לי יצחק, להיות עד שלו.

אז חוץ מלחתום לו על הכתובה ולעמוד בחופה כעד, ערב לפני כן שטפתי את הרכב של אבא שלי ולקחתי אותו למישהי שקישטה את הרכב בסרטים לבנים וורודים, כיאה לרכב של זוג שמתחתן.

הגעתי בבוקר אל ביתו של יצחק, הלכתי איתו לתפילת שחרית ולאחר מכן לארוחת בוקר. בצהרים המוקדמים הסעתי אותו לכותל והתפללנו שם מנחה, אחרי כן הלכנו לטבול, דאגתי לקחת את התיקים שלו, את החליפה, סידרתי כל מה שהיה צריך לחופה, אחר כך נפגשנו עם הצלם, וגם אני הצטלמתי איתו בימין משה ומשכנות שאננים.

עם הדר לא התכתבתי באופן אישי מאז אותה ארוחת צהרים, להוציא התכתבות קצרה שבה היא סיפרה לי שבעוד שבוע היא מתחתנת, התכתבות באותו צהרים. אמרתי לה בתגובה לזה שאני אצרף לה בכל יום סיפור שכתבתי, אך גם קיבלנו החלטה "ביחד" שכעת עד אחרי החופה, שאני אשלח רק סיפורים ללא התכתבות אישית. וכך היה.

הבטתי בהדר עומדת נרגשת מתחת לחופה, בדיוק ברגעים בהם יצחק ענד את טבעתו על אצבעה, לראשונה ראיתיה באותו הערב כשכבר הגיעה לחופה להסתובב סביב יצחק, עמדתי מולם מהופנט, מביט בה צועדת מהממת ביופיה ומסתובבת סביבו, בכל סיבוב עוברת גם בצמוד למקום בו עמדתי, בכל פעם שעברה לידי, הרחתי את ריח הבושם שלה, ריח משכר כמו המראה שלה, היא כזאת יפה, פרינסיפצה.

לאחר החופה ליוויתי את הזוג ביחד עם עוד רוקדים רבים אל חדר הייחוד, רעש והמולה של התזמורת ושאר הרוקדים השרים בכל כוחת לשמח חתן וכלה. עמדנו שני העדים ליד דלת חדר הייחוד, הבטתי בהדר מחייכת את חיוכה המפורסם רגע אחד לפני שדלת חדר הייחוד נסגרה והותירה את יצחק והדר לבדם.

כשהזוג כבר היה צפון בחדר הייחוד, הרגשתי הקלה מכל משימות היום, כעת אוכל להתפנות לזמן מה לעיסוקי, אכלתי מנת פתיחה ופתחתי את הפון, מביט על התגובות האחרונות לסיפור שלי. הופתעתי לראות תגובה של ירקרוקת מאתמול בערב.

"איזו פנטזיה נהדרת, המילים שלך כל כך מלטפות, לו רק היית יודע עד כמה".

קראתי את תגובתה וידעתי שכשאשה כותבת מילים כאלו, הכוונה שלה שהסיפור הזה ריגש/הרטיב/ייחם, הן פשוט מתנסחות פחות משוחרר מגברים, מעדנות את זה בהתאם לאצילות המושרשת בהן וכך היא הייתה הפרינסיפיצה…אצילה.

החלטתי לשלוח לה הודעה, קצרה ותמציתית למרות שידעתי שהיא לא תקרא את ההודעה הזאת בקרוב, בטח שלא הלילה ואולי אף לא מחר.

"פרינסיפצה, הערב זה הערב?!? לא? מזל טוב לרגל נישואייך, יהי רצון ותזכי לבנות בית נאמן בישראל.

אל תשכחי לספר איך היה ליל הכלולות, סתם סתם. סמיילי קורץ."

החתונה הייתה שמחה במיוחד, הריקודים לא פסקו לרגע, האוכל היה מעולה, את יצחק והדר כמובן שלא היה ניתן לתפוס באותו הערב בין כל הריקודים, צילומים וסיבובי שולחנות.

הייתי אחראי על הזמנים, נותן הוראות למנהל האירועים, מתי להוציא מנות, מתי קינוח, מתי הופעת חברים, הכל תיקתק כמו שעון. ידעתי שיש לי עוד ערב ארוך, ארוך מדי, כי אני אמור להסיע את הזוג למלון שלהם.

הבעיה התחילה בזה שיצחק קיבל טלפון באותו בוקר ממנהל המכירות ברשת ישרוטל, "שלום יצחק, מדבר נועם מנהל המכירות ברשת ישרוטל, יש לכם הזמנה להערב לחדר במלון ישרוטל בירושלים אך לצערי הלילה הייתה שריפה גדולה במלון והמלון נסגר על ידי רשות הכבאות בישראל עד להודעה חדשה, כמובן שלרשת ישרוטל יש עוד מספר רב של מלונות ואני שמח לבשר שאף בכוונתנו לשדרג לכם את החדר כפיצוי על אי הנוחות".

יצחק סיפר לי שברגע שהסביר לאותו מנהל מכירות שזה ערב הכלולות שלו המנהל מיד קפץ ו"החליט בשבילו" כי הם נוסעים למלון בראשית במצפה רמון, כי הוא הולך לקבל את הסוויטה הנשיאותית שם, שזה חדר של פעם בחיים ושלא יוותר על זה.

אז אכן ערב ארוך, לא רק שאני אצטרך לחכות עד אחרי שהמשפחה המורחבת תסיים להצטלם, אני גם התנדבתי להסיע את הזוג למלון שלהם בידיעה שזאת הקפצה קטנה על הדרך וכעת זה הפך להיות נסיעה ארוכה עד למצפה רמון וחזרה.

החלטתי שאם אני שותה איזו כוסית משקה זה הזמן, כי אחר כך זה כבר יהיה בסמוך לנהיגה.

זה כבר היה בזמן הגשת הקינוחים, כשכבר חמישים אחוז מהאורחים התנדפו והמעגלים החלו בריקודים חופשיים יותר, הלכתי אל הבר מבקש מהברמן וודקה עם רדבול, איך שסיימתי לדבר שמעתי קול מוכר ומתוק.

"תן לי גם אחת כזאת בדיוק כמו שלו".

הפנתי את ראשי ובזווית העין ראיתי גוש לבן נעמד לידי.

"מזל טוב הדר, מזל טוב!"

בירכתי את פניה, מביט לראשונה בפניה היפות ומחלץ את החיוך הכי טבעי שלי.

"וואו, הרגלים שלי הורגות אותי, אני כבר מתה שזה ייגמר, הייתי בורחת מכאן" היא עשתה חיוך מותש אך לאחריו אחד שובב, הבטתי באף שלה הקטנטן והמתוק, בשפתיים הבשרניות, בלחיים הבולטות ואז טבעתי כמנהגי בתוך עיניה השובבות.

כמו שאתם מכירים אותי, מיד עלה לי בראש שאם באמת בא לה לברוח מכאן, טבעי להציע לה לבוא איתי לשירותים…חחח…צחקתי לעצמי.

"מה מצחיק?"

שאלה אותי הדר כשראתה שאני לא מגיב לדבר חוץ מלבהות בה ולצחוק.

"אני פשוט מתאר לי את אלבום תמונות החתונה שלך, כל הצילומים תהי עם הפרצוף הזה שלך של אני מותשת, לא בא לי, אין לי כוח לזה, חחחח".

צחקנו ובדיוק הברמן הגיש לנו שתי כוסות אלכוהול.

"לכבוד מה נשתה?" שאלה הדר.

"כמובן שלכבודכם" התחלתי לומר והדר מיד השחילה "ולכבוד המיוחדת שלך, מי שהיא לא תהיה".

שתינו שנינו בחיוך, שותים והעיניים שלנו ממוקדות אחד בשניה, מיד הרגשתי יותר טוב.

הבטתי בהדר, פששש מרשים, היא שותה טוב.

"תן לי עוד שוט אחד של וודקה נקי", היא אמרה לברמן.

"מרשים מאוד הדר, את חלומו של כל גבר, אני מבין שזאת לא הפעם הראשונה שאת שותה" חייכתי אליה בהערכה רבה.

"זאת לא", היא קרצה לי ודפקה את השוט שקיבלה מהברמן, מיד לאחר מכן הסתובבה וחזרה לרחבת הריקודים.

הבטתי בכלה היפה הזאת חוזרת אל רחבת הריקודים, מהזווית שלי ניתן היה לראות טוב את רחבת הריקודים של הנשים.

חברותיה של הדר קיבלו אותה בצהלות ובריקודים, מניעות את גופיהן בקצב, ברקע התנגן שיר קצבי של להיט לועזי שהחליפו את מילותיו לשיר חתונה דתי. הדר החלה מנענעת את גופה לצלילי השיר, פלג גופה העליון זע לצדדים, מנצחת על חברותיה שהחלו מנענעות גופן ואת חמוקיהן בתגובה, את שמלת הכלה היא אחזה בשוליה התחתונים והרימה אותה עד הברך, מעניקה לרגליה לנוע בחופשיות, מדי פעם היה ניתן לראות רגל מושטת.

תוך כדי שאני גומר את השלוק האחרון מכוסית המשקה שבידי, הבטתי בנשים היפות שם והרגשתי רעב רב לגוף נשי, להרגיש את הבשר החם והמזיע שלהן מהריקודים, להביט בגוף האדמומי מהמאמץ ולהעביר את כל המחזות הללו עם אחת מהנשים שברחבה, איתי למיטה גדולה…,  בלתי נשכח.

הבטתי בשפרה קורנגולד, גם היא הייתה בפנטזיות שלי וגם היא כבר חובשת את הקאסטם שלה.

ואז ראיתי את רותי ארליך שאין ספק שיש לה גוף נהדר והיא גם ממשפחה טובה, אך היא לא הסגנון שלי.

וטובה גולדשמיט, שהיא ניסתה בכל דרך להיפגש איתי וסירבתי למרות שכעת כשאני מביט בה היא נראית לא רע.

אוף אמרתי לעצמי, מתוך כל הפרגיות שם האחת והיחידה שבאמת הופכת לי את הבטן, הופכת ונועצת פגיון זאת הדר.

עיוותתי את פרצופי בחוסר אונים והסתובבתי לכיוון רחבת הגברים.

הזמן עבר בעצלתיים ונשארו רק משפחות שיינפלד וגולד לצילומים משפחתיים.

בנתיים ישבתי לי בצד וכתבתי סיפור קצר, על גבר ששוכב עם אישתו של החבר שלו.

האותיות רצו לי מול העיניים וברגע בו סיימתי לכתוב כיצד הוא גמר לה בנרתיק והזרע שלו נשפך דרך שפתיה הורודות שמעתי את יצחק והדר קוראים לי "מאיר…נזוז??"

קמתי בשמחה רבה, מסדר קודם לכן את האיבר הזקוף שלי בתוך המכנסיים האלגנטיות.

לאחר כרבע שעה, כבר היינו בדרך לכביש המהיר לכיוון דרום.

די, הפסטיבל הזה של הזוג הצעיר גולד כבר עלה לי על העצבים ורציתי רק להוריד אותם במלון ולנסוע בחזרה הביתה.

נסעתי במהירות עצומה, מנסה לקצר את הדרך…,  שאג וקולו התערבב עם דיסק של שוואקי.

הזוג החליף חוויות מהחתונה, הסביר האחד לשני כל מיני דברים שהתרחשו מזווית הראייה שלו.

חמודים חשבתי, מדי פעם שאלו את דעתי, ואני עונה ומביט לראשונה דרך המראה אל הספסל האחורי, רואה את עיניה של הדר לוטשות מבט תוך כדי שמקשיבה לתשובותי, היטבתי את זווית המראה, מתקבע על ראשה של הדר, מדי פעם מציץ לראות את זיו פניה. כשעלינו על כביש 6 לדרום, מבטה היה ממוקד בנוף הנשקף מהחלון, הבטתי בה, מראיה של פרינסיפצה שובה לב, מושלמת חשבתי לעצמי, מיד כשהחזירה את מבטה אל קידמת המכונית, הורדתי את עיני ממנה, לאחר שניה חזרתי להביט בה ושוב עינינו הצטלבו, הפעם תורה היה להסיט את המבט ועל קצה שפתיה הבשרניות הבחנתי בחיוך קל.

כשעברנו את באר שבע הצצתי לאחור וראיתי כי שניהם כבר צללו לשינה עמוקה. החלפתי את הדיסק לסיה, מתענג ממוזיקה לועזית וקצבית, מדי פעם מציץ על הדר שראשה שעון לצד, היא נראתה כל כך שלווה שמשהו בזה קסם לי.

"יצחק, הדר " קראתי בקול, מעיר אותם כשראיתי שבעוד 7 קילומטרים מגיעים למצפה רמון. "אנחנו עוד מעט מגיעים, כדאי שתתעוררו" המשכתי במלאכת ההשקמה, חושב לעצמי שלהם יש עוד לילה ארוך, במיוחד ליצחק בר המזל.

הבטתי במראה האחורית, רואה את פרינסיפצה פוקחת עיניים, מביטה לצדדים ולרגע כאילו איננה מבינה איפה היא.

"יצחק, הגענו, תתעורר" הדר קראה בקולה המתוק.

כשיצחק המנומנם התעורר סופית, היינו כבר בכביש הגישה למלון.

"נו, אתם מאמינים שאתם נשואים?" שאלתי ושמעתי שני קולות צחוק בו זמנית מהספסל האחורי.

"יאללה הדר, נצא?" יצחק החל לנסות לגלוש לכיוון הדלת, נראה מסורבל ועייף.

ריחמתי עליהם, עם כזאת עייפות, כאילו היה צמח נובל, עליו כעת להעביר איתה לילה בלתי נשכח, לקטוף את בתוליה, לענג אותה ולפתוח לה דלת חדשה לעולמות ההנאה והוא נראה כזה מעוך ועוד עם כל השטויות שלמד ממדריך החתנים, או יותר נכון מה שלא למד.

ריחמתי עליהם.

מיד קפצתי מהרכב, רואה את יצחק בוהה בכיוון רחוק, אל המדבר. ללכת לפתוח להדר את הדלת הוא לא חשב.

מיד רצתי ופתחתי להדר את דלת הרכב, נעמדתי לידה בחיוך, עם שמלת הכלה המסורבלת שלה היה קשה לה לצאת, אך היא עשתה זאת באלגנטיות וחינניות רבה, מחייכת אלי בחזרה. לרגע התמקדתי בעיניים ואז, כאילו קפצתי ראש פנימה, שוב טבעתי בתוך עיניה, בלחייה הסמוקות והבולטות, בשפתיה הנפוחות, במיוחד השפה התחתונה שלה שבאמצעה כאילו פוצלה לשתיים, אולי ראיתם את זה אצל אנג'לינה ג'ולי, אך מי היא האנג'לינה הבינונית הזאת שנשווה אותה להדר?! בדיוק מחשבות אלו עברו לי בראש, תוך כדי שאני בוהה בהדר והיא מחיוך עוברת לצחוק קל, כאילו מבחינה במבטי הסגידה הללו שאני מפגין כלפיה.

"בווו" הדר הוציאה קול חמוד ומבהיל כדי להחזיר אותי לפוקוס ומיד צחקה כשמבטי התנער וכאילו חזר לציוילזציה.

"אה סליחה, זאת העייפות" ניסיתי לתרץ.

"אתה לא נראה עייף כלל, לפחות לא לידו" אמרה לי הדר והטתה ראשה לכיוון יצחק שהגיע מפהק.

צחקנו ביחד ויצחק שהצטרף אלינו פתח את פיו ואמר "וואו, איזו עייפות, אני מת לישון".

הדבר האחרון שהוא היה צריך לומר נאמר, כזה דפוק חשבתי לעצמי והבטתי בהדר שזעפה פניה למשמע דבריו.

"טוב, אני אביא את התיקים שלכם" ניסיתי לשבור את המתח שנוצר שם מבלי שיצחק הבין בכלל מה קורה.

שלפתי את שתי המזוודות וצעדתי לכיוון הקבלה.

"שלום, הזמנו חדר על שם יצחק גולד". סידרתי להם גם את הצ'ק אין.

בדיוק כשהדר נכנסה למלון, עובדת הקבלה הביטה בה ומיד אח"כ בי והביאה לי את המפתחות לחדר.

"חדר 770, הסוויטה הכי טובה שלנו, אני בטוחה שתהנו ותתפנקו בה" היא סיימה את משפטה וחייכה אלי.

אאאא…התלבטתי האם לתקן את הפקידה על טעותה כי אני לא החתן, אך הדר כבר צעדה לקראתנו ושאלה בקולה המתוק "באיזה חדר אנחנו?" תוך כדי שחייכה בחזרה לפקידת הקבלה, אני שסיננתי את מספר החדר, פניתי לכיוון המעליות צועד ושומע את פקידת הקבלה אומרת להדר "חמוד בעלך" שמעתי את הדר צוחקת, אך במקום לשמוע אותה מתקנת את הפקידה היא אמרה "כן, נכון חמוד?".

יצחק איגף מיד לכיוון המעליות ושלושתנו חיכינו ליד דלת המעלית.

"קומה 7, קיבלתם חדר של חב"דניקים" צחקתי, הבטתי בזוג, נוכח לראות כי הדר צוחקת בפה מלא, ויצחק, יצחק ממלמל "מה? מה?!" עייף ומותש, כאילו איננו מבין איפה הוא נמצא.

הלכתי לפני הזוג עם המזוודות, מותיר אותם מאחור, אך להפתעתי הדר הדביקה אותי וצעדה לידי.

הרגשתי תחושה קלה בראשי, כאילו אף הדר הייתה שמחה שאני הייתי זה שבא איתה כרגע לליל הכלולות.

 

המשך לסיפור הכנסת כלה – חלק ב