מחנכת ומנצלת – פרק 3

סיפור של סינגל שייקר, החלק הראשון נמצא פה   כשהדלת נסגרה אחרי הפושטק הצעיר התיישבתי לעבוד ולבדוק עבודות. הכנתי לעצמי קפה מחוזק בוויסקי והדלקתי לעצמי סיגריה.  בחרתי טוש אדום לתיקונים והערות וקשקשתי ללא סוף בעבודות העלובות של הפושעים הקטנים. הייתי …

תובנות, חלק שני, או למה לקנות קרמבו

חלקו הראשון של הסיפור נמצא פה   כבר שלושה שבועות הספר נמצא אצלי בתיק. אין לי אומץ להתקשר להחזיר, יודעת שזה יגרר הלאה, חסר שליטה. פקק מעצבן בדרך לפגישת עבודה. תקועה באיילון, העיניים מרפרפות על שורות הסיום של הספר, כבר …

השומר שלי

מרב היא גרה בישוב בצפון הרחוק. נוף ירוק נשקף מחלון המטבח, הרי הגליל ממש מולה. ישוב ציורי, כמעט כמו שאתם מדמיינים, בתים קטנים, שבילי אופניים ושער ירוק בכניסה, עם בוטקה קטן לשומר. הנוער דואג לשומר ולחיילים שמאבטחים את גבול הצפון, …

במחסן מאחורי הבר

סיפור מאת ליכלוכית   הנה מתחילה עוד משמרת, אני מסדרת את הכוסות במקום עושה פולישים אחרונים. כמו תמיד אני לבושה באופן זנותי מאוד, אין מה לעשות ברמנית רב העבודה שלה זה מטיפים ובואו נגיד את האמת, קצת ציצים בחוץ עוזר לא …

חפוז : לחנך את חיה-לאה

  למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא …

ריח של סקס

כשהשמש החלה לשקוע והשמיים הפכו אדומים, הלב שלי החל דופק קצת מהר יותר. כאילו לא מורגש ועדיין מורגש מאד. בשניה שהבנתי את מה שהלב שלי כבר ידע לפני, הכוס שלי התחיל להרטיב. יכולתי ממש להרגיש את הנוזלים מצטברים להם בנרתיק …

הפֶטיש שלי : יניקה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי …

שקט מתצפתים

סיפור של Roy Bronson זה היה ערב סגרירי, הלכתי לחדר האוכל במחנה אחרי יום של התרוצצות למפקדת האוגדה וכל מה שרציתי היה ולסגור את היומית שלי מוקדם. מכיוון שהגעתי באיחור כולם כבר ישבו, ווסילי ואני התיישבנו בשולחן היחיד שהיו בו …

טיפול אישי – סיפור קצרצר

טיפול אישי פגשתי את הרופאה האישית והצעירה שלי לארוחת צהרים בעיר לא קטנה במרכז הארץ. היה תענוג עילאי, כמו תמיד, תענוג שעיקרו תענוג מנטאלי. סיימנו ורציתי להחזירה למקום אליו היא רצתה להגיע אבל הרופאה אמרה: "בוא נמשיך ביחד עוד קצת" …