כך היה: האשה הלבנה

 

זהו ההמשך ל-"כך היה : עכשיו אני אשה" ולהבנת העלילה נדרש לקרוא אותו תחילה.

למען הסר ספק: עלילת הסיפור כולה פרי הדמיון והוא לא קורה במחוזותינו ו/או בזמננו! ההתייחסות השוביניסטית לאשה כאל חפץ/רכוש היא לצורך הסיפור בלבד ואינה מעידה על דעתי האמִתית על נשים.

 

את 'רעם מתגלגל' ילדתי לגבר שלי בליל סופת גשמים כשבחוץ רעמים וברקים ולכן קראו לו כך. כשילדתי את 'בן שני' לא קרה שום דבר מיוחד והאבא שלו החליט לקרוא לו כך עד שימצא שם מתאים לאופיו.

אני ילדתי לו בן שני, האשה הראשונה ילדה לו עוד בת ולכן הגבר שלנו הודיע לכולם שמעכשיו אני האשה הראשונה שלו והיא האשה השניה!

קיבלתי את הבקתה שלה, זאת הגדולה יותר, ולא היססתי לנצל את זכויותיי כאשה הראשונה עד תום והפעלתי אותה, וכשהבנות גדלו גם אותן, ונתתי להן לעשות את כל המלאכות הקשות והבזויות שעד עכשיו אני עשיתי, שלחתי אותן לנהר להביא מים, לטחון את התירס לקמח, לעשב בשדה ולנכש בגינה, לכבס לגבר שלנו, לי ולבנים שלי ולנקות את הבקתה שלי.

********

השָנִים עברו, ילדתי לגבר שלי גם את 'בן שלישי', 'רעם מתגלגל' גדל בינתיים ועבר לגור בבקתת גידול הלוחמים והגבר שלי בנה לו קשת ועשה לו חיצים ואני תפרי לו תֶּלִי לחיצים מעור אנטילופה שהגבר שלי צד.

כשכמה נמרים התנפלו על העדר, הרגו את הרועה וטרפו מספר פרות אסף ראש השבט את הגברים כדי לצאת לצוד אותם כמו הרבה פעמים בעבר, לא משהו חריג.

אחרי שהמכשף הגדול ברך אותם הגברים יצאו לדרך מחייכים ובטוחים בעצמם. גם אני לא חששתי, הגבר שלי כבר הוכיח את עצמו כצייד מעולה וסמכתי עליו.

כשראיתי מרחוק את הגברים מגיחים מהיער יצאתי לקראתם, מחייכת, אבל אז ראיתי איך נושאים את הגבר שלי על כפיים כשהוא שותת דם והחוורתי, כמעט התעלפתי.

ליוויתי אותם כשנשאו אותו אל עבר בקתת המכשף, אשתו של המכשף התחילה לטפל בו, מורחת את תרופות הפלא שלה, בזמן שהמכשף רקד סביבו כשהוא ממלמל את אותן תפילות ולחשים להבראתו.

ישבנו, אני והאשה השניה, ליד בקתת המכשף והתפללנו לשלומו של הגבר שלנו, גם למחרת המשכנו, מתפללות ומבקשות מהאלים לעזור לו, נשבעות ונודרות נדרים, אבל בצהרים שמענו את זעקות השבר של אשת המכשף וידענו שאל הנשמות לקח את רוחו של הגבר שלנו.

עוד באותו ערב בנו את המדורה הגדולה והניחו עליה את גופתו של הגבר שלנו, המכשף בירך והדליק את המדורה ואנחנו כרענו לידה והמשכנו להתפלל שנשמתו תגיע להיכל הצידים הגדולים שבשמיים וגבורתו וכוחו יעברו לבניו.

 

כל הלילה ישבנו ליד המדורה והתפללנו, גם למחרת המשכנו, ככה זה, כל זמן שהגחלים לוחשות הנשים חייבות להמשיך ולהתפלל. גם ביום שאחרי המשכנו אבל אז, בצהריים, ירד פתאום גשם חזק וכיבה את הגחלים האחרונות שעוד דלקו ואנחנו, האשה השניה ואני, מיהרנו אל בקתת ראש השבט, כרענו על בִּרְכֵּינוּ מול הפתח וחיכינו להחלטתו על עתידנו כי אשה שהגבר שלה מת לא יכולה להמשיך להחזיק בנחלה בלעדיו וזאת  תעבור ללוחם אחר שיקים בה משפחה משלו.

לא רק אנחנו היינו שם, גם אנשי השבט האחרים התאספו סביבנו. ראשונה טיפל ראש השבט באשה השניה, אצלה זה היה קל כי לא היו לה בנים, רק בנות, ולכן דינה אחד, לעבור לבקתת-הנשים-המותרות-לכולם אבל בבקתת הנשים המותרות לכולם אין מקום לילדים, אין שם גם גבר שיכלכל ויחנך אותם, אז כמקובל ראש השבט העביר את הבנות שלה לנשים אחרות, כאלה שהגבר שלהן יוכל להאכיל ולחנך גם אותם.

 

אצלנו בשבט לכל דבר יש מסורת וטקס וגם הפעם, עוד לפני שהאשה השניה הספיקה ללכת לבקתת הנשים המותרות לכולם, נעמד מולה הלוחם הצעיר ביותר בשבט, מאלה שעדיין אין להם נחלה ונשים משלהם ואת תאוותם הם פורקים בנשים המותרות לכולם, נהם נהמה חזקה, הצביע על הבליטה באזור חלציו ועשה לה את הסימן הראשון לבוא אחריו והיא, עם דמעות עלבון בעיניה, הלכה אחריו בעיניים מושפלות, כיאה לאשה צייתנית וכנועה.

 

ראש השבט עצר, לא המשיך לדבר וכולנו הבטנו איך הגברבר מוביל אותה לעבר גבעת התשוקה, זאת שעץ בָּאוֹבַּבּ גדול בראשה ואליה לוקחים כל הגברברים הצעירים שעדיין אין להם בקתה משלהם את הנשים המותרות לכולם כדי לפרוק בהם את תאוותם, והמבט שלי, כמו של כולם, עקב אחריהם.

כשהתקרבו לעץ הבּאובּבּ הגברבר הושיט את ידו ועשה לעברה את הסימן השני, הסימן המבזה ביד שמאל! והיא מיהרה ופשטה את הפרווה המסתירה את צניעותה, ירדה על ברכיה ונישקה את היד המושטת, עוד נהמה חזקה שלו והיא פתחה את הפרווה המסתירה את ההון הבסיסי שלו וחשפה את גבריותו הגדולה והנוקשה, זיין ארוך ועבה שעמד זקור ומתוח, נישקה גם אותו והיססה לרגע אבל עוד נהמת אזהרה מצידו והיא קמה, נעמדה בפישוק רחב ליד עץ הבּאובּבּ, התכופפה מעט קדימה והשעינה את מצחה על השקע בעץ שכאילו נבנה במיוחד בשביל זה, נשענה כך והושיטה ידים רועדות לאחור ופישקה את פלחי ישבנה, פותחת בפניו את הדרך אל הפתח שאפילו הגבר שלנו לא ביקר בו, והתחילה לנענע את ישבנה בתנועה מזמינה.

הגברבר נצמד אליה מאחור וכיוון בידו את גבריותו הנוקשה אל הפתח הקטן, לוחץ ונועץ בחוזקה ו…צווחת הכאב שלה התגלגלה מראש הגבעה ולא השאירה ספק שהוא חדר לתוכה, פתח אותה באותו פתח צר שהגבר שלנו מעולם לא פתח לנו ונעץ בתוכה את גבריותו הגדולה, נעץ והתחיל לפמפם, לזיין לקול ציחקוקי הנשים וקריאות העידוד של חבריו הצעירים שעמדו וצפו.

הוא נהם לה משהו והיא עזבה את פלחי ישבנה, זזה מעט לאחור והרחיבה את הפישוק, התכופפה וחיבקה בידיה את העץ, מבליטה את ישבנה עוד יותר לאחור והוא אחז בשדיה הגדולים התלויים תחתיה, לש אותם והגביר את הקצב, נוהם בהנאה.

הגברבר נהנה, שמעו את זה בנהמותיו אבל היא לא. שמעתי את הכאב והעלבון בקולה כשהיא הודתה לו שהוא הסכים לזיין אותה, פיארה את הזיין הגדול שהוא תקע לתוכה ותיארה כמה טוב הוא עושה לה כי ככה חייבת אשה לעשות אם היא לא רוצה שיענישו אותה כי זאת זכותו של כל גברבר מהיום, להעניש אותה, את האשה המותרת לכולם, אם היא לא תעשה לו כבוד!

הגבר שלי, כשרצה לפנק אותי, היה לוקח אותי לעץ באובב גדול במעמקי היער, במקום שלא רואים, היה מכופף אותי ככה לעץ ומבצע בי את זממו. מזיין אותי במקום הנכון, בפתח הקדמי, לא באחורי כמו שמזיינים אותה עכשיו, ושם למדתי שכל נעיצה כזאת, כשאת צמודה לעץ, חודרת עמוק יותר וגרמה לי לגמור יותר פעמים וכשהכאב בקולה הלך ונחלש ומילות התודה והשבח שלה הלכו והתגברו הבנתי שגם היא מתחילה להנות אבל דווקא אז הוא נעץ את עצמו בחוזקה, קפא לרגע, נהם בקול וידעתי שהוא ממלא את ישבנה באותו נוזל גברי חמים וריחני, מזריע במקום שבו לא גודל שום דבר.

האשה השניה הלכה לאיטה במורד הגבעה, פוסעת בפישוק, מדדה בצעדי ברווז כמו כל הנשים אחרי שביקרו בחור האחורי שלהן, שכואב להן, ופעם אשה-המותרת-לכולם סיפרה לי שלא חשוב כמה פעמים ביקרו לה בחור האחורי תמיד, אבל תמיד, זה כואב, כואב ושורף!

היא הלכה לאט כאילו מנסה לדחות את הקץ, יודעת היטב מה מצפה לה, שלוש פעמים היא תעלה הערב אל עץ הבאובב לפני שיניחו לה להכנס ולנוח בבית-הנשים-המותרות-לכולם, ואכן, ברגע שהיא הגיעה לתחתית הגבעה ניגש אליה גברבר  אחר ועשה לה את הסימן הראשון, הוביל אותה חזרה אל עץ הבּאובּבּ ושם עשה לה את הסימן השני, זה המשפיל ביד שמאל, והיא, כנועה וצייתנית עם דמעות בעיניים, פישקה את רגליה, הניחה את המצח על השקע בעץ, נשענה ופישקה בידיה את פלחי ישבנה והתחילה לנענע את ישבנה הכואב בתנועה מזמינה.

 

"אשה, תסתכלי אלי!" קולו של ראש השבט רעם לעברי בנזיפה ואני מהרתי והפנתי את ראשי לעברו והפשלתי עיניים בהכנעה, "אשה, תָראי את עצמך!" רעם שוב לעברי ואני מהרתי וקמתי, התפשטתי במהירות ועמדתי מולו, נותנת לו לבחון אותי, מסתובבת לאט שיוכל לראות אותי מכל הצדדים, "תעמדי לבדיקה!" הוא עצר אותי ואני נעמדתי בפישוק, שילבתי כפות ידים על העורף ומתחתי מרפקים לאחור, מבליטה את שדיי הגדולים.

ראש השבט קם והתחיל לבדוק אותי, ממשש את גופי ומפליק לפלחי ישבני, תופס בפטמות ומקפיץ את שדיי, "תתכופפי!" ואני התכופפתי קדימה, הגדלתי עוד יותר את הפישוק והרגשתי איך הוא דוחף לי אצבע חוקרת לפתח הקדמי ואחר כך מפשק את פלחי ישבני בידיו ובוחן את הפתח האחורי שלי.

"אשה!" הוא התיישב חזרה, "על הברכיים!" הוא הצביע על מקום לפניו ואני מהרתי וירדתי על ברכיי לפניו, "אשה, החלטתי, את תהיי אשה לבנה! ובערב, ליד המדורה הגדולה, תכירי את הגבר החדש שלך"

 

רעד עבר בגופי, ידעתי בדיוק למה הוא מתכוון, אשה לבנה היא אשה נוספת, בדרך כלל זאת אשה-שלל שתפסו במלחמה עם שבט אחר, היא נחותה מהאשה הראשונה והשניה שמותר לכל אחד לקחת, רק לראש השבט ולצידים מצטינים שראש השבט חפץ ביקרם מותר לקחת אשה נוספת ואני אהיה אחת כזאת, אומנם תהיה לי בקתה ואוכל להמשיך לגדל את הבנים שלי ולכאורה לא יכולתי לצפות לטוב מזה אבל אליה וקוץ בה, אשה לבנה צריכה לשרת את האשה הראשונה והשניה ולגבר של האשה הלבנה (ולראש השבט כמובן) מותר לעשות לה גם את הסימן המשפיל ביד שמאל, כן, מותר לגבר שלה לבקר בחור האחורי שלה!

 

הלכתי אחרי אשת המכשף שתכין אותי לאותו טקס בערב ונזכרתי במה שאמא שלי סיפרה לי שאמא שלה סיפרה לה על מקור המנהג של אשה לבנה.

פעם, לפני הרבה שנים קבוצת לוחמים תקפה שיירה של צידים לבנים שבאו לצוד אריות ופילים, את הגברים הם הרגו אבל בין הנשים שהם תפסו כשלל, כי אשה לא הורגים, אשה זה רכוש כמו פרות ועיזים, הייתה גם אשה לבנה!

ראש השבט התלהב מהעור הלבן והשיער החלק והצהוב שלה והוא לקח אותה לעצמו, אבל בערב, בבקתה שלו כשהוא עשה לה את הסימן בכף ידו היא סירבה, התנגדה, צעקה באותה שפה לא מובנת שלה, וראש השבט קרא לנשים שלו לתפוס ולהחזיק אותה והן אחזו בה והשכיבו אותה על הבטן וכעונש ראש השבט תקע את עצמו לחור האחורי שלה וביצע בה את זממו.

שבע לילות הוא סימן לה והיא התנגדה, שבע לילות הנשים שלו אחזו בה והוא תקע את עצמו אל אותו חור קטנטן, מתעלם מצעקות הכאב שלה, ורק בלילה השמיני, כשהוא שוב עשה לה את הסימן, היא ירדה ונעמדה כדרך החיות ונענעה את ישבנה כמו שראתה את הנשים האחרות עושות וראש השבט עלה ורכב עליה, דהר והזריע אותה וראש השבט קבע שמאותו יום כל אשה נוספת היא אשה לבנה ומותר לעשות לה את הסימן ביד שמאל ועוד הוא החליט שכל אשה לבנה חייבת להתנגד במשך שבע לילות לפני שהיא נשמעת לקול בעלה.

אשת המכשף צבעה אותי בלבן ואת שְׂעָרַי בצהוב, שלא יהיה ספק שאני אשה לבנה, אחר כך היא משחה לי כמות נדיבה של משחה שמנונית שהיא רקחה במיוחד בחור הקטן מאחור כדי שיכאב לי פחות כשיבקרו לי שם וככה, עירומה וצבועה, כרעתי על ברכיי ליד המדורה הגדולה וחיכיתי שראש השבט יכריז מי הגבר החדש שלי.

 

לא הייתי צריכה לחכות הרבה ולמרות זאת הזמן כאילו קפא ולא זז, המכשף רקד סביבי את ריקוד השחרור, זה שמפנה את המקום שתפס בליבי הגבר הישן שלי ומכין את המקום לגבר החדש שראש השבט יבחר לי, ורק כשסיים, מתנשף כאילו היה צריך מאד להתאמץ, ראש השבט ניגש כשהוא מוביל אחריו את הגבר החדש, את 'יד הנפץ'!

'יד הנפץ' הוא גבר גדול וחזק שקיבל את שמו אחרי שהיכה עם האגרוף בראשו של נמר וזה נפל והתעלף, הוא הצייד הטוב ביותר בשבט, כזה שיכול לכלכל בקלות נשים נוספות, והלוחם האמיץ ביותר, כמות הגולגולות של אויביי השבט שהרג המונחת ליד פתח הבקתה שלו גבוה אפילו מזאת של ראש השבט והסיבה היחידה שהוא עצמו לא ראש השבט, כי אין ספק שבקרב בינם הוא היה מנצח, הייתה שיש לו ראש קשה, חושב לאט ולא יודע להחליט, כזה שנוח לו שראש השבט יגיד לו מה לעשות ויחסוך ממנו את הצורך להחליט ולא פלא שראש השבט, שצריך גבר חזק לצידו שיעשה בלי לחשוב כל מה שהוא מצווה, החליט לתגמל אותו באשה נוספת.

הגבר החדש שלי לא חיכה הרבה, גם לא דיבר, הוא היכה בידו הימנית על החזה, נהם בחוזקה, עשה לי את הסימן הראשון ועוד לפני שהספקתי להגיב תפס בשערי וגרר אותי אחריו אל מרכז המעגל, קרוב למדורה שתאיר עלינו, ושם הפיל אותי על פרוות האריה הגדולה שנפרסה על האדמה.

 

הסמקתי כמו אז, בפעם הראשונה על פרוות האריה מול כולם, ידעתי היטב מה הולך לקרות עכשיו, אצלנו בשבט לכל דבר יש מסורת וטקס ועכשיו, אם אני לא רוצה להקבר עם הראש בחוץ ליד תל הנמלים הגדולות שישמחו לנקר בי או להיזרק לנהר כמאכל לתנינים, מצפים ממני לכבד אותם, ולמרות שידעתי את תוצאות מעשיי עדיין כש'יד הנפץ', הגבר החדש שלי, עשה לי את הסימן השני בידו, זה שדורש ממני לרדת על ארבע כדרך החיות כדי שהוא ירכב עלי לפני כולם, עשיתי את מה שהמסורת דורשת ממני, סימנתי עם הראש לא! סירבתי!

על הסרוב הזה לא אזרק לנהר ולא אקבר ליד תל הנמלים, זאת המסורת אשה לבנה צריכה לסרב כמו אותה אשה לבנה ראשונה. הגבר החדש שלי נהם שוב, חזק, ועשה שוב את הסימן השני ואני שוב סרבתי.

עוד נהמה חזקה שלו והוא סימן לשלושת נשותיו שעמדו וחיכו בצד ואלה מיהרו ותפסו בי, עשיתי את עצמי מתנגדת (אבל לא ממש התאמצתי) כשהן העמידו אותי מולו על ברכיי, אוחזות בראשי ומושכות שאראה כשהוא פתח את הפרווה הקשורה סביב מותניו וחשף בפני את ההון הבסיסי שלו!

רעד עבר גופי כשראיתי מה מחכה לי, כמו שהוא היה גדול ככה גם הזיין שלו היה, חדק של פיל התנוסס בגאון בין רגליו!

עוד סימן שלו לנשותיו ואלו השכיבו אותי על הבטן, אחת תופסת בשתי ידי ומותחת ושתי האחרות תפסו כל אחת רגל ומשכו ופישקו, אוחזות בי חזק ומצמידות אותי שלא אזוז כשהגבר החדש עלה ונשכב עלי, מוחץ אותי תחת גופו השרירי ומצמיד אותי חזק יותר לאדמה, הרגשתי איך הוא מפסק את פלחי ישבני בידיו החזקות ומכוון את ראש הזיין אל הפתח הקטן והמשומן באותה משחה שאשת המכשף מרחה לי, הרגשתי את הלחץ המתגבר על פי הטבעת, הרגשתי איך הוא נערך למכת הפריצה שלו, נשכתי שפתיים, מתכוננת לכאב שיבוא ולמרות זאת…"איי!!!" צרחתי בקול כשהכאב החד פילח את גופי ונשכתי חזק יותר את שפתיי, "איי!!!" חנוק נוסף נפלט לי למרות שהתאמצתי שלא לצעוק כשכל חדק הפיל שלו נקבר עמוק בישבני המעונה והתנשפתי בקול, נשיפות כלב מהירות כמו של אשה שיולדת.

כאב לי, ידעתי שהוא עוד לא הגיע לשיא ויכאב לי עוד יותר, הרגשתי את החום סביב אותו חור אחורי שלי, פעם אשה שמותרת לכולם סיפרה לי שהכאב עובר מהר אחרי שהגבר יוצא ממך אבל הצריבה הזאת נשארת עוד הרבה זמן ולא חשוב כמה פעמים עשו לה את זה שם מאחור תמיד זה כואב, למרות שעם הזמן קצת פחות, אבל הצריבה תמיד נשארת.

הגבר החדש שלי שכב עלי ופמפם אותי בתחת, נוהם בהנאה, אני לא יודעת מה הם כל כך נהנים מזה, לדעתי בפתח הקדמי זה הרבה יותר מהנה, אולי ההרגשה הזאת שזה שולטים בנו, משפילים אותנו, היא שעושה להם את זה ואכן הגבר הגביר את הקצב, נוהם ומתנשף, הנשים מתחו אותי עוד יותר, משות אותי הכי חזק שאפשר ו…הרגשתי את החום המוכר כשהוא הזריע אותי במקום שבו לא יצמח שום דבר.

התנהלתי באיטיות לעבר הבקתה החדשה שלי, כאב לי שם מאחור, כאב ובעיקר שרף. הייתי עייפה אחרי כל האבל על הבעל הישן והטקס עם הבעל החדש ולמרות זאת לקח לי הרבה זמן עד שנרדמתי.

 

למחרת הנשים האחרות התחשבו בי ונתנו לי לנוח, לאסוף כוח לקראת הלילה הקרוב אבל החיוך הציני שלהם ותנועות היד המגונות לא השאירו ספק במה שמחכה לי כשהגבר שלנו יחזור.

לקראת הערב הנשים עזרו לי לצבוע את עצמי שוב בלבן. הילדים התרוצצו בחצר, משחקים, וכמו שאר הנשים ישבתי בפתח הבקתה הקטנה שלי, כותשת גרגרי תירס לקמח ומחכה לגבר החדש שלי שיחזור.

הגבר חזר, נושא על כתפיו אנטילופה שצד. אחר כך הוא ירד לנהר להתרחץ והנשים האחרות הדליקו מדורה גדולה ליד הבקתה שלו ופרסו בפתח פרוות אריה שהוא צד. כשהגבר חזר הוא עשה לי את הסימן הראשון, תפס בשערי והוביל אותי אל הבקתה שלו ושם, עוד לפני שנכנסנו ולפני כולם הוא נהם בחוזקה ועשה לי את הסימן השני, מצביע על פרוות האריה.

סרבתי! לא כי לא רציתי אותו אלא כי אלה כללי הטקס, שבע לילות עלי לסרב לפני שאכנע לו, בדיוק כמו אותה אשה לבנה ראשונה, כמו שראש השבט קבע, והפעם הגבר שלי לא נתן לי הזדמנות נוספת, הוא נהם וסימן לאחיותיי הנשים, נשותיו, ואלה קפצו ותפסו אותי.

גם הפעם עשיתי את עצמי מתנגדת (אבל גם לא ממש התאמצתי) כשהן השכיבו אותי על הבטן, כמו אז אבל לא על הפרווה, לא מגיע לאשה סוררת לשכב על פרווה, אלא על האדמה הרטובה, הצמידו אותי חזק ופישקו את רגליי, והגבר שלי עלה עלי, פישק את פלחי ישבני, כיוון את זקפתו המתוחה והנוקשה אל הפתח המכווץ באחורי ונעץ את חדק הפיל אל תוך ישבני הדואב.

צרחתי מכאב, הפעם לא שימנו את הפתח הצר וזה כאב עוד יותר, אבל הוא המשיך בשלו, דוחף וכותש, מחדיר את כולו ומוציא כדי שוב להחדיר, מפמפם.

הגבר שלי כתש את ישבני בהנאה, מפמפם בחוזקה, מתנשף בהנאה ושמעתי את הנשים המחזיקות בי מצחקקות, אחר כך נרגעתי קצת והתחלתי להודות לו ועדיין יכלו לשמוע את הכאב בקולי.

שמעתי את הגבר שלי מתנשף בכבדות וידעתי שתכף הוא יזריע אותי, לצערי לא במקום שממנו גדלים ילדים, שרף לי באותו פתח אחורי צר, עוד כמה פמפומים שלו והוא גמר, הרגשתי איך הוא ממלא את ישבני באותו נוזל גברי חמים.

 

שבע לילות הטקס חזר על עצמו, שבע לילות הוא סימן לי ואני סירבתי, שבע לילות אחיותיי הנשים תפסו אותי והחזיקו אותי כשהוא רכב עלי מאחור, בחור שממנו לא גדלים ילדים, ובלילה השמיני, כשהוא סימן לי, נפלתי מיד על ברכיי ונישקתי את ידו המושטת, הסתובבתי ונעמדתי על ארבע כדרך החיות ונענעתי לעברו בשמחה את ישבני, מזמינה אותו להכנס, שמעתי איך הוא מתקרב, הרגשתי איך מתכופף ומצמיד את ראש זקפתו  הנוקשה הפעם לפתח הנכון ו…וואו! "תודה!" צרחתי בקול כשכל החדק פיל שלו נקבר במעמקי מערת תשוקותיי הרטובה והמשומנת שכל כך חיכתה לו, "כן, תודה גבר שלי, תודה שאתה מזיין אותי!" המשכתי בקול, מתעלמת מכל הסובבים אותי, "כן, תודה, זה כל כך נעים לי! תודה" המשכתי להלל ולשבח, "כן, כזה גדול עוד לא דחפו לי" השתמשתי במילים הגסות שהגברים כל כך אוהבים לשמוע, "כן, תמשיך עוד" והרגשתי את ההתפוצצות הזאת בתוכי, רעד חזק שהתרוצץ בכל גופי וכוכבים התרוצצו לי מול העיניים, "כן, עוד, אני שלך, עוד, האשה אוהבת את מה שהגבר שלה עושה לה, כן! האשה מודה לגבר שלה" המשכתי, מרגישה איך הוא מתקרב אל השיא ו…"כן, האשה מבקשת שתזריע אותה, בבקשה גבר שלי, בבקשה תזריע את האשה שלך".

עוד כמה פמפומים חזקים והגבר שלי שאג בחוזקה, נצמד אלי חזק מאחור והזריע אותי! כן, הפעם במקום הנכון, הפעם הרגשתי את הנוזל הגברי החמים ממלא את מערת תשוקותיי הבוערת, המקום ממנו באים ילדים.

 

יותר לא צבעתי את עצמי בלבן, פעמיים בשבוע הגבר שלי היה עושה לי את הסימן, פעם אחת את הסימן ביד ימין ומזריע אותי ופעם שניה את הסימן ביד שמאל, זה המשפיל, תוקע אותי מאחור, משליך את זרעו לשווא רק כדי שלא אשכח שאני רק אשה נוספת.

כשהירח כבה וגדל מחדש ולא קיבלתי את דם-נשיותי הגבר שלי לקח אותי לאשת המכשף ואחרי שהירח שוב כבה וגדל מחדש אשת המכשף הודיעה שהזרע שהגבר שלי טמן בי נקלט ואני בהריון ומאז הגבר שלי לא עשה לי את הסימן המשפיל ביד שמאל.

שבעה פעמים הירח כבה ושבעה פעמים הוא גדל מחדש לפני שילדתי לגבר שלי בן זכר והגבר שלי הודיע שאני כבר לא אשה לבנה!


הגבר שלי התייחס ל'רעם מתגלגל', הבן הבכור שלי מהגבר שמת, כאילו היה בנו. הייתי רואה אותם יוצאים יחד לצייד והוא לימד אותו מה שכל נער צריך כדי להפוך לגבר.

אחר כך התחילו הבחינות שלו כי ככה נהוג אצלנו למי שהגיע זמנו לעבור מבקתת גידול הלוחמים לבקתת הגברים המחכים לנחלה.

כשהוא יצא למבחן האחרון שלו, לצוד לבדו, חששתי, זכרתי את מה שקרה לגבר הראשון שלי, אבל כשראיתי אותו חוזר כשהוא נושא על כתפיו חזיר בר שצד בכיתי משמחה, הערב יערך טקס גדול ובו הבן שלי יהפוך לגבר.

בערב ליד המדורה הגדולה הגברים רקדו, רוקעים חזק ברגלים ומזיעים, אבל הבן שלי עדיין ישב בצד, עדיין נשאר לו עוד דבר אחד כדי להוכיח שהוא גבר.

 

ידעתי בדיוק מה זה, דיברתי על כך עם הגבר שלי וביקשתי את רשותו, וכשהריקוד הסתיים וכל הגברים התיישבו חזרה ראש השבט נתן את הסימן, הגבר שלי פרס פרווה גדולה ליד המדורה מול ראש השבט והבן שלי קם, ניגש אלי ועשה לי את הסימן הראשון!

כן, זה המנהג אצלנו, הבן שלי יוכיח היום בפני כולם כי הוא לא רק יודע לצוד הוא גם יודע מה לעשות עם אשה ומה יותר מתאים שהמקום הראשון שאליו הוא יכנס יהיה המקום ממנו הוא יצא?

הלכתי אחריו. ליד הפרווה שהגבר שלי פרס הוא נהם בחוזקה ועשה לי את הסימן השני כשכף ידו הימנית פונה כלפי מטה. פתחתי במהירות את הפרווה הקשורה למותני וירדתי כמנהג החיות על הפרווה, מפנה לעברו את אחוריי ומנענעת את ישבני בתנועה מזמינה.

'רעם מתגלגל', הבן הבכור שלי, חדר לתוכי בתנועת אגן חזקה וזיין אותי ואני, אמא שלו, צרחתי בקול וסיפרתי לכולם כמה טוב לי, "כן בן שלי, כן גבר של אמא, כן, אמא אוהבת את מה שאתה עושה לה" שיבחתי אותו למרות שידעתי שהגבר שלי לא יעבור על זה בשתיקה אבל זה חלק מהטקס, התשלום שאני חייבת לשלם כאמא מסורה ודואגת.

הבן שלי רכב עלי, הרגשתי אותו בתוכי כותש בחוזקה, עושה אותי! אני לא יודעת ממה התגריתי יותר, ממה שהוא עשה לי או עצם הידיעה שהבן שלי הוא זה שמזיין אותי אבל הרגשתי איך אני דוהרת במהירות אל השיא שלי, אל הפיצוץ המיוחל בתוכי וכשהוא הגיע צרחתי מהנאה, "כן, הבן שלי עושה לי את זה" סיפרתי לכולם אבל אז הרגשתי איך הבן שלי מתלהב, מזיין אותי במהירות ו…בורח! אסור לבן להזריע את אמא שלו והוא הסתובב ופלט את זרמתו על האדמה.

 

שוב הגברים רקדו, הפעם כבר הבן שלי רקד יחד איתם, גבר בין גברים שבסוף הריקוד יעשה את הסימן הראשון לאחת הנשים המותרות לכולם ויוביל אותה אל עץ הבאובב שעל הגבעה ושם, מול כולם, יעשה אותה ואכן זה בדיוק מה שקרה, ראיתי את הבן שלי הולך ועושה את הסימן הראשון לאשה השניה של הגבר הראשון שלי, האמא החורגת שלו! כן, בה הוא בחר להיות הראשונה שהוא מזריע.

 

עוד באותו הלילה הגבר שלי העניש אותי, לקח אותי אל היער ושם, באור הירח המלא כשאני מחבקת עץ בּאובּבּ, קודם הפליק לי עם ענף על ישבני ורק אחרי שהתחננתי שיסלח לי זיין אותי, בתחת! כיאה לאשה שחטאה אבל כשחזרנו הוא נכנס אלי לבקתה ועשה אותי שוב, הפעם כשאני שוכבת על הגב ברגליים פתוחות והוא דוהר עלי, מזיין אותי בהנאה ובסוף גם הזריע אותי ו…תשעה ירחים אחרי זה הולדתי לו בן נוסף, הבן החמישי שלי!

עכשיו אני שוב בהריון, מחכה לראות מה ייצא. בלב אני מתפללת לבת, ללמד אותה ללקט, להבדיל בין צמח טוב לרע, לבשל ולהפוך עור נמר או אריה שהגבר שלה צד לפרווה מפוארת כמו שאני עושה, כמו שאמא שלי לימדה אותי, אבל מצד שני אני רוצה עוד בן, לזכות בתואר 'אם הבנים' למי שיולדת שישה זכרים, תואר שיביא לי הרבה כבוד ויהפוך אותי לאשה הראשונה של הגבר שלי, זאת שכולם נשמעים בקולה ו…הנה אני רואה מרחוק את הגבר שלי מתקרב, נושא את הצייד על כתפיו אז…מצטערת, אני חייבת להתכונן לכבוד הגבר שלי, מי יודע, אולי יבוא לו עלי והוא יעשה לי את הסימן? יעמיד אותי על ארבע וירכב עלי, יפנק אותי עם חדק הפיל שלו.

להמשך קורותיה של האישה הלבנה….

 

למען הסר ספק:  עלילת הסיפור כולה פרי הדימיון והוא לא קורה במחוזותינו ו/או בזמננו!

ההתייחסות השוביניסטית לאשה כאל חפץ/רכוש היא לצורך הסיפור בלבד ואינה מעידה על דעתי האמִתית על נשים.

 

תגיות:

Loading

7 מחשבות על “כך היה: האשה הלבנה”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן