הבכירה סימנה בידה אל השניה (כעת הבחנתי שהיא מעט נמוכה יותר וכתפיה רחבות כשל מתאבק בולגרי)
הרחבה ניגשה אל קצה המיטה והפרידה את שני חלקיה, רגלי נפשקו עד כדי כאב עז.
שכבתי כך כמה דקות בשקט, בלי לזוז.
7 בחדר הטיפולים
המענישה הפחות בכירה פתחה את הדלת ושלושתינו נכנסנו אל החדר שנראה כמו חדר טיפולים במרפאה פיסיותראפית. במרכזו, מיטת טיפולים גבוהה שבקצה האחד חור להנחת פני המטופל ובקצהו השני חגורות קשירה מעור חום ועבה. החלק האחורי גם מתפצל לשני חלקים כך שמתאפשר לפשק את רגלי המטופל.
עוד אני מתבונן סביב, והמענישה הבכירה ניגשה אלי, הביטה הישר אל תוך עיני ואמרה בקול שקט: "תוריד"
לא זזתי
"אמרתי תוריד" חזרה על דבריה
עדיין לא זזתי כשלפתע חשתי בזוג ידיים שאוחזות את צווארי בלפיתת ברזל. ידעתי שהמענישות חזקות, השמועות במינזר אמרו שהן היו מתאבקות מקצועיות לפני שהצטרפו למסדר, אבל כוח כזה לא שיערתי שיש לאישה.
הבכירה משכה את חבל הגלימה במשיכה מהירה. הגלימה נפתחה והבכירה בתנועה זריזה הסירה את הגלימה החומה שלי ושילשלה אותה על הריצפה.
רגע של שקט, ואחריו צחוק פרוע של שתי המענישות.
"מה אתן צוחקות?" שאלתי
"אתה עוד תדע" ענתה הבכירה והדפה אותי לעבר מיטת הטיפולים
לפני שהספקתי לאמר מילה, מצאתי עצמי שוכב על המיטה, פני טמונים בפתח ושתי רגלי אזוקות אל קצות המיטה.
הבכירה סימנה בידה אל השניה (כעת הבחנתי שהיא מעט נמוכה יותר וכתפיה רחבות כשל מתאבק בולגרי)
הרחבה ניגשה אל קצה המיטה והפרידה את שני חלקיה, רגלי נפשקו עד כדי כאב עז.
שכבתי כך כמה דקות בשקט, בלי לזוז.
"תיזהרו לא לפגוע בו, אתן זוכרות מה מצפה לו אחרי הטיפול שלכן, נכון?" שמעתי את קולה הסמכותי של אם המינזר. לא, היא לא היתה בחדר איתנו אבל היא צפתה במתרחש מחדרה וכשהעפתי מבט כלפי הקיר שלידי, ראיתי את דמותה ניבטת ממסך גדול שהיה מותקן על הקיר. לא היה מקום לספק, אם המינזר ראתה את כל המתרחש בחדר ופיקחה על הנעשה.
"בסדר גמור, ניזהר!" אמרה הבכירה כשהיא מסתכל אל המסך הגדול
השקט חזר והשתרר.
חרא של סיפורים יש לך!
כל כך קצרים ובלי שום פואנטה!
תשמע, נודניק, כבר אמרתי לך בתגובה על חלק 3 שלא תקרא את הספורים שלי! הם לא מיועדים לשכמותך.
אגב, קשה לי להבין את הטרונייה הכפולה, אם הן כל כך גרועים, אז למה אתה מתלונן שהם קצרים?